התפתחות כלי החרס צמחה במידה רבה בזכות זמינות חומרי הגלם – חימר איכותי – , שעל פי המקורות, מיוצא בזמנים ההם מארמניה גם ליוון, וגם למדינות המזרח הקרוב והמזרח התיכון. אז, כבר מלפני האלף הראשון שלפני הספירה, סוג מיוחד של חימר אדום יוצא מארמניה, ומכונה “חימר ארמני” , ששימש ברפואה היוונית. סוג החימר שהערבים והפרסים כינו אותו זכהלהערכה רבה.מאגרי חימר אדום, לבן ושחור נמצאו במקומות רבים בארמניה. הנפוץ ביותר היה חימר אדום (“אדמה אדומה” או “אדמה חזקה”). ידועים מאגרי חימר ורוד באיזור בירת ארמניה של ימי הביניים- דבין, חימר שחור (“אדמה שחורה”, “אדמה מדושנת”) נמצא גם באפראן ,במרגלות הר אראגאטס, בעמק אררט, שיראק, סיוניק, חימר לבן – בלורי, בתבוש

ארמניה, שהייתה אחד המרכזים המוקדמים שלה, סיפקה למסופוטמיה ולמזרח התיכון חומרי גלם ומוצרים סופיים. הנתונים על עיבוד עפרות ברזל הם עוד באלף השני שלפני הספירה . על השימוש הנרחב בברזל כבר באלף הראשון שלפני הספירה מעידים ממצאים ארכיאולוגיים רבים בשטחה של ארמניה. עיבוד הברזל הגיע לרמה גבוהה מאוד.בתקופת תצורות המדינה הראשונות, איגודי מדינת ארמניה המוקדמים ובמהלך ממלכת ואן, כפי שמעידים המוצרים האיכותיים העשויים מברזל. על פי מקורות היסטוריים, בתקופות שלאחר מכן, עבודות מתכת, במיוחד נפחות, היו אחד מסוגי המלאכה המפותחים ביותר והייתה להם חשיבות רבה לא רק בארמניה, אלא גם במחוץ למדינה. ארמניה הייתה אחת מאותן המדינות שייצאו מוצרי ברזל מוכנים

מידע כללי על לבוש ארמני עתיק כלול בחפצים ארכיאולוגיים, ביצירות של היסטוריוגרפים ארמנים, במיניאטורות מימי הביניים, באנדרטאות אדריכליות, אתרי קבורה ובמקורות אחרים.המגוון של קבוצות אתנוגרפיות ארמניות בא לידי ביטוי בבגדים עממיים. באופן כללי, על פי הגזרה, הצללית הכללית, ערכת הצבעים, השיטות והטכניקות של קישוט, ניתן לאתר שני מתחמים עיקריים – מזרח ארמני וארמני מערבי

דוגמאות נדירות של שטיחים ושבריהם ששרדו עד היום אינן נותנות תמונה מלאה של המראה הטכני-טכנולוגי והקומפוזיציוני-אמנותי של שטיחים, אולם עדויות עקיפות יקרות ערך הראויות לתשומת לב מאפשרות לנו לשפוט אותם, כמו גם ארמנית. אריגת שטיחים מתקופות קודמות. בהיבט זה, מה שנקרא שטיח פזיריק, שהתגלה בתל הקבורה פזיריק בגורני אלטאי בשנת 1949, הוא ייחודי. שטיח זה, בעיצובו הנוי והקומפוזיציוני, שונה מממצאים דומים אחרים מאתרי הקבורה באלטאי ואינו קשור בשום אופן למסורת עמי האלטאי. מרכיבי הקומפוזיציה וסגנון העיצוב של שטיח זה זהים לאמנות הבבלית-אשורית. מספר חוקרים מציינים את זהות הקומפוזיציה והעיצוב הנוי של שטיח זה עם המסורות של העולם התרבותי האורארטי והארמני הקדום. ראויים לציון במיוחד קווי הדמיון במונחים טכניים וטכנולוגיים, כמו, למשל, קשרים כפולים הגלומים בשטיחים ארמניים. בנוסף, על פי מסקנת מומחי ההרמיטאז’, החוטים האדומים צבועים בתולעים מסוג קוצ’יניל אררט – וורדן קרמיר. עובדות אלו מאפשרות לנו להסיק כי שטיח פזיריק נארג במסופוטמיה או באזור אגן אגם ואן והוא קשור יותר מכל למסורת של אריגת שטיחים ארמנית.אריגת שטיחים בארמניה מוזכרת על ידי סופרים עתיקים, מקורות ארמניים מימי הביניים, גיאוגרפים ערבים ומטיילים. מקורות ערביים של המאות 8–13. מציינים את המרכזים העיקריים של אריגת שטיחים בארמניה: דווין, קארין, ואן, וכן מציינים מספר מאפיינים של האופי הטכני-טכנולוגי והקומפוזיציוני-קישוטי של שטיחים ארמנים. על פי מקורות זמינים, במהלך ימי הביניים המוקדמים, אריגת שטיחים פותחה במיוחד באררט, וספוראקאן, ארמניה הגבוהה, סיוניק, ארטסח ובאזורים היסטוריים ואתנוגרפיים אחרים של ארמניה. בערי ארמניה של ימי הביניים, כמו מדינות שכנות, בבתי הנסיכות ובמתחמי הנזירים, התקיימו סדנאות מיוחדות שונות, כולל אריגת שטיחים, שבהן יוצרו פריטים לצורכי האליטה

המאפיינים הסגנוניים והקומפוזיציוניים של דוגמאות זהב של אמנויות דקורטיביות ויישומיות, מגמות ותהליך השינויים, אנלוגיות השוואתיות מראים כי התכשיטנים  הארמנים, בהיותם מודעים להישגים של ייצור תכשיטים עכשוויים, בחיפושיהם היצירתיים הקדישו תשומת לב רבה לעקרונות וארכיטיפים שקיבלו בירושה מאבותיהם. גביעים, קערות, תכשיטי זהב וכסף שנמצאו בשטח ארמניה בולטים בטעם המעולה שלהם ובאומנות גבוהה.בצפון-מזרח הרמה הארמנית (בשטח הרפובליקה של ארמניה), החלו לענוד תכשיטי זהב מהרבע השני של האלף ה-3 לפני הספירה. מרבצים בודדים וגילויים של זהב, שמספרם הכולל בשטח ארמניה הוא כמה עשרות, יכולים לשמש חומרי גלם לייצור זהב מקומי. הדגימות המוקדמות ביותר של פריטי זהב נמצאו באתרי תקופת הברונזה המוקדמת (מטסמור, שנגבית, חצ’נאגט, סטפנוקרט), המייצגות שלבים שונים בהתפתחות תרבות הקורו-ארקס)