מסרוב משדוץ

מֶסְרוֹבּ מָשְׁדוֹץ , נזיר ארמני, תאולוג ובלשן שהמציא את האלפבית הארמני. משדוץ נולד בשנת 361 בכפר הצקץ (hatsekats) שבמחוז טָרוֹן (טרון הוא מחוז של טורוברן, ממערב לימת ואן ומצפון להרי הטאורוס, והעיר העיקרית במחוז היא מוש, בן לוָרְטָן ממשפחת ממיקוניאן. קוריון (kuriun vardapet), תלמידו וכותב הביוגרפיה שלו מספר כי מסרוב קיבל חינוך קלאסי והיה בקי ביוונית, סורית ופרסית ומילדותו היה נוכח, בזכות מעמד אביו, בחצר המלוכה. מאוחר יותר למד משדוץ אצל נרסס מגנוס, הפטריארך הרביעי של ארמניה, ושימש כמזכירו. במקביל, שימש גם מזכיר למלך כוסרואס השלישי (chosroes). משימתו הייתה לכתוב ביוונית, פרסית וסורית את הצווים והחוקים של השליט, משום שבאותה תקופה לא היה לארמנים אלפבית משלהם. כאשר הדיחו הרומאים את המלך בשנת 386, העדיף משדוץ לעזוב את החצר כדי להתמסר לחיי נזירות וחי בפרישות ובסגפנות משך מספר שנים — שלב מקדים מקובל בקריירה כנסייתית. בעודו מתבודד, איבדה ארמניה את עצמאותה וחולקה בין פרס לאימפריה הביזנטית, כשפרס זכתה ברוב שטחה של הממלכה והמליכה על חלקה מלכים ארמנים הכפופים לה. אחרי שלוש שנים של התבודדות הפך משדוץ, בשנת 390, לעוזרו של הפטריארך סָהָג “הגדול” ופעל עמו להשמיד את שרידי עבודת האלילים בארמניה. המפגש עם כובשים זרים, סייע לארמנים לגבש את זהותם הלאומית המובחנת, והמלך ורמשפור, שירש את אחיו כוסרואס השלישי בשנת 394, הפטריארך איזק ומשדוץ היו הגורמים הפועלים העיקריים בשינוי. משדוץ ביקש להחיות את הספרות הארמנית העתיקה, שרק שרידים ממנה נותרו והבין כי צעד הכרחי לכך הוא כינונו של אלפבית ארמני שיחליף את האלפבית האכדי שהיה בשימוש באותה תקופה, אך לא הלם את כל דרישות השפה הארמנית ואף היה בלתי מובן לרבים. משדוץ החליט, בתמיכת איזק והמלך ורמשפור להמציא אלפבית לאומי. לפי קוריון, סיפר לו המלך אז על אדם בשם דניאל, בישוף אשורי ממוצא אצילי, שבמפתיע קיבל את אותיות האלפבית הארמני. משדוץ שלח אליו אדם בשם והריג’ (vahrij) עם מסר לכומר הבל, שהיה ממקורביו של הבישוף דניאל. הבל, ששמע לראשונה על הכתב אז, שלח את האותיות למלך וזה הורה למשדוץ ללמד את ילדיו את השפה באמצעות אלפבית זה. במהרה התברר כי התווים הדניאליים אינם מספיקים ומשדוץ, לפי קוריון, נסע לסוריה והתיישב באדסה ואחר כך נסע לסמוסטה מצפון לאדסה ונעזר במלומד רוֹפָּנוֹס (ropanos) או רופינוס, שלפי קוריון “בידיו עוצבו כל החלופות לאותיות, עבות ודקות, ארוכות וקצרות, אותיות בודדות כמו דיפתונגים”. בשובו ממסעותיו בשנת 406, הצליח משדוץ להרחיב את האלפבית מ-22 עד 27 אותיות לשלושים ושש. כדי להפוך את האלפבית מהמצאה שעל הנייר לממשות, שלח משדוץ את תלמידיו המובחרים לאדסה, אתונה, קונסטנטינופול, אלכסנדריה, אנטיוכיה ואפילו רומא כדי להשיג את העותקים האותנטיים ביותר של הביבליה, כתבי אבות הכנסייה ואף כתבים חילוניים. המלומדים הצעירים ניסו להתאים את הלשון הארמנית לחוקי הדקדוק היווני, על פי ספר הדקדוק של דיוניסיוס התראקי. כך, נהנו הארמנים מכתבי קודש בשפתם, שנים רבות לפני שהגיע נוהג זה למקומות אחרים. הלניזציה זו בארמניה הקבילה להלניזציה דומה אצל הפרסים והמונופיזיטים במאות השישית עד השמינית ואצל הערבים במאה התשיעית.כדי להנחיל את השפה לעם, פתח משדוץ מספר רב של בתי ספר ברחבי ארמניה, שם הורו לצעירים את האלפבית החדש. הוא ביקש וקיבל מהקיסר תיאודוסיוס השני היתר להטיף וללמד בשפה הארמנית. פעולה אחרת שלו הייתה לקידום הנצרות אצל הגאורגים, שם המציא אלפבית מקביל, שהיה בנוי אף הוא על–פי הסדר והמתכונת היוונית. בכל מקום, בנה בתי ספר ומינה מורים וכמרים כדי להמשיך במלאכה.התרגום הראשון של הביבליה הנוצרית, לרבות ספרי התנ”ך, לארמנית, הושלם ככל הנראה בשנת 411 ללערך, והתבסס על טקסט בסורית. גרסה זו הייתה פגומה ככל הנראה, משום שזמן קצר אחרי כן נשלחו יוחנן מאגגיאץ ויוסף ומבאגין לאדסה כדי להכין תרגום מעותק ביוונית. בסיוע עותקים נוספים מאלכסנדריה תורגם התנ”ך שוב וגרסה זו הושלמה בשנת 434. גם הצווים הראשונים מועידת ניקיאה, ועידת קונסטנטינופול הראשונה וועידת אפסוס והספרות הלאומית שנכתבה עד אז באשורית תורגמו. לתרגומים אלו הייתה חשיבות רבה, שכן לעיתים הם סייעו בהשלמת מקורות שגרסתם הראשונה ביוונית אבדה.אחרי מותו של הארכיבישוף איזק בשנת 440 מונה משדוץ ליורשו, אך נפטר כעבור זמן לא רב, ב-19 בפברואר 441