כנסיית גבירתנו הדואבת היא כנסייה ארמנית קתולית הניצבת בצומת רחוב הויה דולורוזה (מזרח) עם רחוב הגיא בעיר העתיקה שבירושלים.בתוך הכנסייה שוכנת התחנה הרביעית בוויה דולורוזה. תחנה זו מנציחה את מפגשה של מרים, אם ישו עם בנה, בראותה אותו נושא את הצלב, ושלאחריו התעלפה. מפגש זה אינו מתואר בברית החדשה, אלא זוהי מסורת מן המאה ה-14. שם התחנה בלטינית: מאטר דולורוסה.הכנסייה הוקמה בשנת 1874 על חורבות כנסייה צלבנית. במהלך הכשרת השטח לבנייה נתגלה קטע מרצפת פסיפס ביזנטית, ובו צמד סנדלים או כפות רגליים הפונות לצד צפון. מאחר שמסורת המפגש בין מרים וישו מאוחרת לתקופה הביזנטית, לא ניתן לקשור את הפסיפס לאירוע זה, ונראה שמדובר בסך הכל ברצפת מבוא לחדר רחצה קדום. למרות זאת, מזהים הנוצרים את הפסיפס כציון מקום עמידתה של מרים בעת שראתה את בנה צועד בוויה דולורוזה. בשל כך שולב הפסיפס בקריפטה של כנסיית ‘גבירתנו הדואבת’ לצד פסל המתאר את המפגש.הכנסייה שוכנת בלב מתחם השייך לארמנים-קתולים, ואשר כולל מוסדות לימוד וחדרי מגורים. עד שנת 2009 הייתה הכנסייה סגורה לקהל שאינו ארמני-קתולי, ולכן צוינה התחנה הרביעית בחדרון קטן סמוך לתחנה החמישית על רחוב הגיא, בה יכלו צליינים לשאת תפילות השייכות לתחנה זו. חדרון זה משמש עתה חנות מזכרות לצליינים, וניתן עוד לראות את הריצוף החצי-עגול שבפתחו
