המאה החמישית – “תור הזהב” של הספרות הארמנית העתיקה

המאה החמישית, שנקראה מאוחר יותר זהב, הייתה מסומנת על ידי תרגום התנ”ך מהשפה היוונית. המדען הצרפתי לה קרוז כינה את התרגום הארמני של התנ”ך “מלכת התרגומים”. תורגמו החיבורים התיאולוגיים של אפרים הסורי, גרגוריוס מנאציאנוס, יוחנן כריסוסטום, הפילוסופים העתיקים כמו אריסטו, אפלטון, פורפירוס. במאה ה-5 נוצרה האסכולה הפילוסופית הארמנית. יצירתו של אזניק כוכבאצי, הפילוסוף הארמני הראשון, “הכחשת כפירה” מובחנת בכישוריו הרטוריים ובשפה הפיגורטיבית של מחברו. נציג המחשבה הפילוסופית היה הפילוסוף-ניאו-אפלטוני הארמני דוד אנהאגט (בלתי מנוצח).יצירות רבות של פילוסופים והיסטוריונים קדומים, שמקורם אבדו, נשתמרו רק בתרגומים לארמנית: יצירותיהם של זנון, אוזביוס מקיסריה וג’ון כריסוסטום. תרגומי היצירות של אריסטו ואפלטון לארמנית נחשבים לקרובים ביותר למקור.פותחו ז’אנרים של הספרות הכנסייתית – קאנונים, איגרות ונאומים. נוצרו סוגים ייחודיים של מזמורים: תגים, מגהדיס ושראקאנים. יצירות יוצאות דופן של ספרות הגיוגרפית הן הבאות: חייו של גריגור המאיר, מות הקדושים של השליח תאדאוס והבתולה סנדוהט.היצירה ההיסטורית הראשונה נחשבת ל”חיי המשטוץ”, שנכתב על ידי קוריון בקירוב בשנים 443-450 לספירה. היא קרובה יותר לז’אנר הביוגרפיה העתיקה מאשר לזו של הספרות ההגיוגרפית. הוא מספר את סיפור מציאת המכתבים האבודים מהבישוף דניאל. במשך שנתיים, משטוץ לימד ילדים את האלפבית הזה, אבל התברר שזה לא מספיק כדי לבטא את “שלמות השפה הארמנית” (קוריון). הוחלט לצייד את הקבוצה, בראשותו של מסרופו משטוץ, ליצור את האלפבית הארמני. במשך שנתיים הם נסעו ממדינה למדינה, בניסיון למצוא מכתבים ארמניים עתיקים, קודמים יותר, ללמוד אותיות אחרות בשפות, אך אף אחת מהן לא מתאימה למבנה הפונטטי של השפה הארמנית. משטוץ יצר אותיות ארמניות ש”מתאימות במלואן לקול הנאום הארמני”, ולבסוף, כפי שכותב קוריון, “אלוהים דיבר ארמנית”.תפקיד מיוחד בהיסטוריה של הביטוי האמנותי הארמני שייך לעבודתו של אגטנגהוס: “ההיסטוריה של ארמניה”, המוקדשת לאימוץ הנצרות. בסיס היצירה הוא סיפור חייו של אחד המטיפים הארמנים הראשונים – גריגור לוסאבוריץ’ (המאיר), אגדת מות הקדושים של הריפסימה הבתולה וחבריה. במרכז הנרטיב יש את סיפור הרדיפה של גריגור, שנכלא בבור על ידי המלך טרדת.בתנאים של שיעבוד זר (הארץ חולקה לשני חלקים בין ביזנטיון לפרס בשנת 451), האוריינטציה הפטריוטית הייתה המאפיין המובהק של יצירותיהם ההיסטוריות של סופרים ארמנים. בעבודתו של יגישה (410 / 415- 475/480) “על ורדן ומלחמת ארמניה” (או “ורדנק”), הרעיון של שירות המולדת הופך למרכזי. היצירה מוקדשת לאירועים החשובים ביותר בתקופתה – המלחמה נגד השליטה הפרסית, הקרב המכריע בין ארמנים לפרסים – קרב אווארייר ב-451, בראשותו של ספראפט ורדן ממקוניאן.ניתן להגדיר את עליית הספרות הארמנית של המאה ה-5 על ידי עבודתו של מובסס חורנאצי – “אבי ההיסטוריוגרפיה הארמנית”, “אבי המשוררים”, “אבי המדקדקים”. התלמיד של משטוץ – חורנאצי קיבל חינוך רב-תכליתי באלכסנדריה, ככל הנראה, הוא היה חבר בקבוצת הניאופלטוניסטים של אולימפיאדורוס, הוא כינה את המורה שלו “אפלטון החדש”. “תולדות ארמניה”, שנכתב על ידי חורנאצי בהוראת הנסיך סאח בגראטוני, היא יצירה המבוססת על מקורות מקוריים. חורנאצי מדגיש את ההיסטוריה של ארמניה מימי קדם ועד סוף המאה החמישית. הודות לעבודה זו, נשמרו מונומנטים רבים של מורשת תרבותית אפית ופולקלורית של העם הארמני, כגון אגדות על הייק ובל, ארם, ארא ושמירם, ואגן