קבר מרים בירושלים ממוקם בתוך מערה תת-קרקעית ליד גת שמנים, מקום שעל פי המסורת הנוצרית-אורתודוקסית הוא מקום קבורתה של מרים אם ישו.
המסורת על קברה של מרים
“קבר מרים” נתפס על ידי הכנסייה הקתולית כמקום בו היא הונחה עד לעלייתה השמיימה. הברית החדשה אינה מספרת מה עלה בגורלה של מרים ולכן התפתחו מסורות שונות אודות קורותיה. מותה ועלייתה של מרים לשמים מתוארים בחיבור אפוקריפי “הירדמות מרים” מהמאה השנייה. החיבור מתאר כי מרים לא מתה כדרך כל אדם אלא נפלה עליה תרדמת נצח שלאחריה הובאה למנוחתה ומשם נאספה לזרועות בנה בשמיים. בבסיס האמונה הרעיון כי המוות הוא עונש על חטאי האדם ואילו מרים הייתה נקיה מחטאים.לפי מסורת אחת, המקובלת יותר על הנוצרים הקתולים, הקימה מרים את ביתה ליד העיר אפסוס, שבמערב אנטוליה (כיום בטורקיה) ושם נפטרה. האתר ניצב על ראש הר מדרום לשרידי אפסוס, והוא ידוע כבית האם מרים . לפי המסורת האחרת, המקובלת על הנצרות המזרחית, סיימה מרים את חייה הארציים בירושלים. קיימות מסורות שונות גם לגבי לידתה, המזרחית על הלידה בירושלים, במקום בו בנויה כיום כנסיית סנטה אנה, והמערבית על הלידה בנצרת.על פי המסורת נרדמה מרים בהר ציון, נקברה בעמק יהושפט ונאספה לזרועות בנה בהר הזיתים. שתי המסורות מנציחות את המאורע ב-15 באוגוסט אז נחגג חג האסומפסיון (עליית מרים השמיימה). עלייתה בגופה לשמים הפכו לדוגמה של הכנסייה הקתולית ב-1950.
הכנסייה הביזנטית
המערה נמצאת בערוץ נחל קדרון, בחלקו הנקרא במקרא “עמק יהושפט” וממוקם בין הר הזיתים להר הבית. הקברים המקוריים מתוארכים למאה הראשונה לספירה ומורכבים מקברי כוכים וארקוסילה. מאוחר יותר הקבר שזוהה כקברה של מרים הופרד מהסלע שהקיף אותו ועוצב בצורת צלב.בראשית המאה ה-5 נבנתה הכנסייה הביזנטית שהוקדשה על ידי פטריארך ירושלים יובנליס (422-458) מיד לאחר ועידת כלקדון. דומה כי הקיסר מאוריציוס החליף בסוף המאה ה-6 את הכנסייה הצנועה שעמדה מעל לקבר בבזיליקה מפוארת יותר, והכנסייה הקודמת הפכה לקריפטה. הכנסייה העליונה נהרסה על ידי הפרסים ב-614 והייתה בין הראשונות ששוקמו על ידי מודסטוס. במאה ה-9 נבנה לידה גם מנזר
תולדות הכנסייה בתקופה הצלבנית ולאחר מכן
גוטפריד מבויון בנה במקום מנזר לנזירים בנדיקטינים מקלוני. הצלבנים בנו את הכנסייה מחדש סביב 1130 והקיפו אותה ואת מנזר מרים הקדושה הסמוך בחומות חזקות עם מגדלים גבוהים. הכנסייה העליונה נהרסה בשנית בעת כיבושו של צלאח אל דין ב-1187. הפרנציסקנים קיבלו חזקה על הכנסייה באמצע המאה ה-14. עם זאת ב-1757 הכנסייה נמסרה ליוונים אורתודוקסים עד לעצם היום הזה
תיאור האתר
לאחר כיבושו של צלאח א-דין הכנסייה והמנזר נהרסו ורק הכניסה והקפלה התת-קרקעית שרדו. חזית האתר הנוכחי היא צלבנית. אל האתר מוביל גרם מדרגות צלבני המורכב מ-47 מדרגות.המלכה מליסנדה של ממלכת ירושלים הצלבנית נקברה בקפלה מימין למדרגות ב-1161. מליסנדה הייתה בתו של בלדווין השני שהתחתנה עם פולק מאנז’ו. לאחר מותו של בעלה היא שלטה על הממלכה עד שבנה, בלדווין השלישי, הגיע לבגרות ב-1152. המתיחות בינה לבין בנה הובילה למאבק צבאי בין השנים. מליסנדה התבצרה עם נאמניה במצודת העיר בירושלים אך בסופו של דבר ויתרה על ירושלים והסתפקה בשכם בלבד שנותרה רכושה. הקפלה בה נקברה מליסנדה מזוהה גם עם מקום מסורתי של קברות אנה (חנה) ויואכים (יהויכין), הוריה של מרים ומול הקפלה ממקמות המסורות את קברו של בעלה יוסף.האולם התת-קרקעי מעוצב בצורת צלב. בחלק המזרחי של האולם מצויה קפלה קטנה עם קברה המסורתי של מרים ומעליה אדיקולה. למרות שבעלי המקום הם יוונים וארמנים, לקופטים ולסורים-אורתודוקסים יש זכות לקיים במקום פולחן. באתר מספר מזבחות: במערב, מזבח קופטי, ברחבה שבתחתית המדרגות ומצפון מזבחות יוונים אורתודוקסיים, וממערב לקבר מזבח ארמני. מצפון לקבר ישנו מקום קבורה קדום ומזבח הנמצאים ברשות הארמנים והסורים. למרות שרוב הקתולים מקבלים את מסורת קבורת מרים באפסוס ולא בירושלים, בדרך כלל יושב במקום גם נציג קתולי.מדרום לקבר נמצאת גומחת תפילה מוסלמית (מיחרב), כיוון שמרים היא אחת הדמויות הנערצות על ידי המוסלמים, אם כי המוסלמים לא מרבים להגיע לכאן לתפילה. הקבר הפך למקום קדוש לאסלאם במאה ה-17. מוג’יר א-דין, מלומד מוסלמי מהמאה ה-15 טען כבר אז כי מוחמד ראה אור זורח מקבר “אחותו מרים” בעת מסע הלילה שלו לירושלים. קברו של מוג’יר אל דין מצוי מעל לחצר בקרבת מקום. על הקירות מסביב לקבר מרים ישנם ציורים המתארים את מרים הנרדמת. הקבר מכוסה בשיש ובו שלושה חורים עגולים החושפים את הסלע החצוב של הקבר המקורי. ייתכן שהקבר הזה מהווה חלק משדה הקברים היהודי שהיה על מדרונות הר הזיתים בימי הבית השני. בתקרה פתח המסמל את עלייתה של מרים לשמים, בדומה לפתח שהיה בתקופה הצלבנית בכנסיית העלייה מעל לסלע שממנו עלה ישו השמיימה
