מנזר ארמני 9-13 מאות שנים חצי קילומטר צפונית לנהר הטרטר בנגורנו-קרבאך. המתחם האדריכלי ממוקם בגובה 1100 מ ‘במדרון הדרומי של הר מיוער. המקדש הראשון על קברו של הנפטר במאה ה -1 לספירה. ה. סנט דדי נבנה בראשית ימי הביניים. האזכורים הראשונים של המנזר מתוארכים למאה ה -9.במחצית הראשונה של המאה ה 13 שוחזרו בנייני המנזר, שנהרסו עד היסוד על ידי הסלג’וקים, ובניינים חדשים הופיעו. הפעם נחשב לתקופת הזוהר של המנזר. בשנת 1214, ארז’וקאטון ארטסראוני, אשתו של וכטנג טאגבוראז, בנתה את כנסיית הקתדרלה של המנזר; קפלת הנארטקס של הבישוף גריגור תוארכה גם היא למחצית הראשונה של המאה. עד סוף המאה ה -18 היה המנזר מרכז תרבותי ודתי מרכזי, בו שירת הכפר הגדול ח’וט.החל מהמאה ה -17 המנזר החל לאבד את אדמותיו, אוכלוסיית עשרות הכפרים הסמוכים, כולל אלה השייכים למנזר, הוחזרה בכוח לפרס. בסוף המאה ה -18 300 משפחות עזבו את האט ועברו למחוז אריבן.במאה ה -19 המנזר היה נטוש לחלוטין. הארכיבישוף סרגיס ג’אליאנטס, שביקר במנזר באמצע המאה, תיאר את החורבות ש”שימשו מקלט לשודדים שפשטו על ארתשך “(בסוף המאה ה -18, בהזמנתו של איברהים חאן, התיישבו הכורדים ואירום. על שטח המנזר). המקדשים הקדומים הוסבו למרעה “עבור עדרי צאן ובקר”. מול המרתפים והחדרים, ישנם גנים נטושים עצומים, שם עדיין ממשיכים לצמוח עצי הפרי הפראיים