הרפובליקה של ארצך (רפובליקת נגורנו-קרבאך) מבחינה היסטורית, ארצך (קרבאך), כמחוז הצפון מזרחי של ארמניה, הוא האחרון שלם בלתי נפרד ביחסים תרבותיים, כלכליים ולשונית. סטפנקרט זממש; ממוקם בעמק נהר טרטר. העיר נקראת על שם המהפכן והפוליטיקאי סטפן שומיאן. בכניסה לסטאנאקרט נמצאת אנדרטה להרים שלנו, הסמל הלא רשמי של ארצך הוא מכונה בדרך כלל פפיק-טטיק אדריכל האנדרטה הוא הפסל סרג’יס בגדסאריאן. האנדרטה נבנתה בשנת 1967. הוא גבר בן שנתיים של זמ”ש; בעל ואישה של זמ”ש; לבוש עממי. לפסל אין תותל. לדברי המחבר, היעדרותו יוצרת תחושה שהדמויות גדלו להרים. 11 ק”מ מסטפנקרט על רמה גבוהה היא העיר שושי הרמה משלושה צדדים נקטעת על ידי צוקים בלתי חדירים, עם הזדאש הצפוני; לדברי היסטוריונים ארמנים, העיר נוסדה בתחילת ימי הביניים ונקראו שיקקאר. בלב שושי נמצאת הקתדרלה המושלגת סורב קסנצ’ורך (קתדרלת המציל של ישו). המתחם האדריכלי מורכב מכנסייה ומגדל פעמון (1858). אמארס זמש; אחד המנזרים העתיקים ביותר של ארצך; ממוקם ברובע מרטונין, מוקף בגני פרד. על פי מקורות ארמניים עתיקים, הכנסייה הראשונה באתר זה החלה להיבנות על ידי גרגורי הנאור בתחילת המאה ה-4, והושלמה על ידי נכדו זמ”ש; הבישוף גריגוריס. בסוף שנות ה-330 של המאה ה-20 המנזר כבר היה מרכז בישופות ונשאר כך עד המאה ה-19. במאה ה-5 נהרס אמארס, אך בסוף אותה מאה שוחזר. בתחילת הפלישות הערביות נהרס המנזר ושוחזר רק במאה ה-9. ב-1223 הגיעו הטטרים המונגולים לאמראס, ועשרה וחצי שנים לאחר מכן הוא היה קורבן לפשיטות של המוני טימור. השיא החדש של אמארס נופל במחצית השנייה של המאה ה-16. בתקופה הראשונה של המיליקמיזם של חמסה אמארס הפך לאחד המקדשים העיקריים של הליקים של וארנדה. במאה ה-18 שיקם מליק של וארנדה שאהנאזאר השני את בנייני המנזר ובנה סביבו גדר. בשנת 1858 שוחזר המנזר שוב. השחזור האחרון נבנה בשנת 1996. המקדש העיקרי והיתום של המנזר הוא זמ”ש; מתחת למזבח הכנסייה נמצא זמ”ש; מנזר צ’יקרנאבאנק ממוקם בקצה הצפון-מערבי של הכפר באותו שם, על הגדה הימנית של נהר אחבנגט , בין יובליו הוונבאר וביינדור . הוא האמין כי היא נוסדה במאה ה -5 באתר של מקדש פגאני עתיק, אשר משתקף בשם: הכת של ציפור זו הייתה נפוצה בארמניה טרום נוצרית. הכנסייה היחידה ששרדה בנויה מאבן-מסה טהורה. בפנים אתה יכול לראות עקבות של ציורי קיר. שטחו של המנזר היה מוקף בחומה, שבחלקה המערבי שרד שער מרהיב. מערת אזוך ממוקמת בכניסה לכפר אזוך. אחד החניונים העתיקים ביותר של תקופת האבן ב-קווקז והשטח של המרחב הפוסט-סובייטי התגלה כאן. במהלך הפשיטות המונגולית-טטרית, החביא הבישוף אמארס את אוצרות ארטסאק במערה זו. מחקר שיטתי של המערה החל בשנת 1968. יותר מ-20,000 עצמות של 43 מינים של בעלי חיים, כ-6,000 כלי אבן וחפצים אחרים נמצאו כאן. בכניסה מצאו ארכיאולוגים שבר מהלסת העליונה של הפניאנדרטל, שחי לפני כ-250,000 שנה. לפני כן, שרידי הגרמנים נמצאו רק בארבעה מקומות על פני כדור הארץ; מרוקו, גרמניה, אנגליה ואיטליה. שרידים שנמצאו במערת אזוך בספרות המדעית העולמית רשומים במקום 5 והם בעלי חשיבות עליונה לא רק במונחים של שחזור המראה האנטומי של ניאנדרטלי. הם אפשרו לאנתרופולוגים להסיק לראשונה על קיומו של שטח נרחב של בית גידול פרה-ניאנדרטלי באירופה, ושטריטוריית ארמניה מימים קדומים הייתה חלק ממעגל האנתרופוגנזה. מבצר אסקרן ממוקם 16 ק”מ צפונית מזרחית סטפנקרט, בפאתי הדרום של הכפר אסקרן החומות, שנבנו באמצע המאה ה־18 על ידי פאנאה עלי חאן, משתרעות על פני כמה קילומטרים, מכסות את כל העמק של נהר טרטר. מבצר קאקהאקברד ממוקם על סלע שניתן לראות מהמסלול המוביל למנזר גאנדזאר. המבצר נבנה, ככל הנראה, במאה ה-7 כדי להגן מפני פשיטות ערביות. הם אומרים שהיא מעולם לא הסתערה. עד כה, שברי קירות משמעותיים, חדרים רבים ומעברים חלולים בסלעים השתמרו. מנזר גאנדזאר ממוקם על הגדה השמאלית של נהר האצ’ן, במרחק של 50 ק”מ מסטאנאקרט. העיירה הקרובה ביותר מהמנזר היא הכפר ואנק . במשך מאות שנים, גנדסאר, שנוסד במאה העשירית, היה מרכז רוחני ותרבותי, ומאז סוף המאה ה-14 הפך למגוריהם של הקתולים של אזור אגוואנק. הכנסייה המרכזית המוקדשת להוואנס מקריץ’ נבנתה בשנת 1216.1238. גביט הופיע מאוחר יותר בשנת 1261. ההיסטוריון הסובייטי הידוע אנטולי ג’ייקובסון, שהקדיש שנים רבות לחקר המנזר, תיאר את הקתדרלה ואת המעבר כשתי יצירות ארכיטקטוניות יפות, המגלמות את הישגיהם הטובים ביותר של האדריכלים הארמנים במאה ה-13. מנזר דאביאנק, או הוטבאנק, ממוקם בקצה הצפוני של הכפר באותו שם, כ-100 ק”מ מסטאנאקרט, כ-60 ק”מ מ-מדש; על פי האגדות, הבזיליקה הראשונה, הקיימת עד היום, בנויה על קברו של דדי זמש; בצד הדרומי הוא גם סמוך לכנסייה עתיקה למדי, שהיא מבנה בזיליקה עם תקרה מקומרת. במאה ה-5 הפך המנזר למקום מגוריו של הבישוף של אגוואן ואחד המרכזים התרבותיים והחינוכיים החשובים ביותר של המחוז. מן המאה ה -10 עד המאה ה -15 זה היה המרכז הרוחני של נסיכות חאכן. במאה ה-13 נבנתה כנסיית הקתדרלה של אשתו של הנסיך וח’טאנג, ארסן-ח’טון (1214), בחלקה המזרחי של מגרש המנזר, שהפך למרכז הקומפוזיציה של המתחם. זהו אולם עם כיפה, שבתוכו יש שברי ציורי קיר המיוחסים לארזון-ח’טון עצמה ולבנותיה. בשנת 1241 נוספה לכנסייה מכונית משטרה, שהקיר הקדמי שלה הוא ארקייד. באותה המאה ה-13 נבנה פרוסיבול הבזיליקות העתיקות ליד החומות המערביות של הבזיליקה העתיקה; במשך זמן רב שיחקה את תפקיד קברם של נסיכי חאצ’ן העליונה. מול השער נמצא מגדל פעמונים בן שתי קומות שנבנה באמצע המאה ה-13. בנישה של הקומה השנייה יש שני ח’כקארה, שרבים מחשיבים כחסרת ישונה. בחלקו הדרומי של המתחם נמצאת כנסיית חסן הגדול. זהו אחד המונומנטים הבודדים של אדריכלות של ארצך בבנייה של אשר השתמשו לבנים. מדרום לכנסייה של חסן יש מקום של מטרה חילונית. ביניהם בולט חדר אורחים שנבנה על ידי הבישוף גריגור בשנת 1211. המנזר שוחזר בשנת 2004

במלחמה האחרונה הצד האזרי הוכיחו את עצמם לא פעם כי הם בבחינת עם ברברי וונדלי, מאחר ומטרתם העיקרית הייתה השמדת המורשת הארמנית של ארצך, אחת הדוגמאות לכך היא הפצצה מאסיבית תוך שימוש בדרונים את קתדרלה בעיר שושי