מיתוסים ואגדות
מקורותיה של הספרות הארמנית מקורה במסורת השירה שבעל פה ובמיתולוגיה של האזורים ההרריים הארמנים ומתפתחת בקשרים הדוקים עם תרבויות אסיה הקטנה ומסופוטמיה. כפי שהוכיחו מחקרים (ע.בנהמיסטה, ג.טרגר, ה.סמיט , ה.קראה וכו’), ההפרדה של השפה הארמנית, כמו גם המיתולוגיה, מהפרוטו-הודו-אירופית מתחילה בסוף 3 אלף לפנה”ס.לפנתיאון האלים הארמני יש הקבלות לאלים ההודו-איראניים, האשוריים-בבליים, ההוריים (ארמזד – אהורה מאזדה, אנאהיט – אנהיטה, ווהאגן – ורתרגנה (פרסית), אינדרה (הודי), אסטגייק – אישתר). באנדרטה של השירה האפית הארמנית “שיר ווהאגן”, נשמרים שכבות עתיקות של חשיבה מיתולוגית: שילוב של הפונקציות של אל השמש ואל הרעם, הזוכה בווישאפים – מפלצות חטוניות, דרקונים
אמונות
מאז ימי קדם, ארמניה (הרמה הארמנית) נחשבה למרכז העולם עבור המזרח התיכון. לפי התנ”ך, אלוהים בנה את גן העדן העדני במזרח, כלומר בצפון מסופוטמיה (בארמניה ההיסטורית) במקורות נהרות גן העדן החידקל והפרת. זה המקום שבו ברא אלוהים את הזוג האנושי הראשון, אדם וחוה (בראשית ב’:8–16). על פי אותה מסורת, לאחר המבול עצרה תיבת נח בראש הרי אררט (בארמניה), ולמעשה, המוצא השני של האנושות קשור גם לארמניה, ממנה התיישבו צאצאיו של נח בכל העולם ( בראשית ח:4–5; בראשית י’:1–32).
בשטח הרמה הארמנית ובמרכז אסיה הקטנה, נוצרו אגודות מדינתיות גדולות. באלפיים לפני הספירה, נוצר בהדרגה האתנוס הארמני,שסופג את המסורת התרבותית של תרבויות עתיקות.מקורותיה של המיתולוגיה והאמונות הארמניות הקדומות חוזרות לתרבות ההודו-אירופית, למורשתם של העמים אשר אכלסו את שטחי הרמה הארמנית (הוריאים, חיתים, אוררטיאנים, מיטאנים וכו’), שלימים הפכו לחלק מהארמנים וגם להשפעות של תרבויות עתיקות של מערב אסיה (מסופוטמיה, איראנית) ומאוחר יותר – יוונית.בחידות, קונספירציות ובשירי ימי הביניים מופיעה לעתים קרובות דמותו של עץ קוסמי הממוקם על הים ללא תחתית או בסירה המתנדנדת על גלי הים. לפעמים גם האדם מיוצג בדימוי של עץ או עמוד, המורכב מחלקים שונים, שהוא אי-פונקציונלי לרעיונות של עץ קוסמי (עמוד), המשקף באופן סמלי את התמונות של המאקרו והמיקרוקוסמוס. לפי התפיסה הקוסמוגונית, כדור הארץ מוקף בדג ענק לקאון, או לויתן (לויאפן), השוחה באוקיינוס העולמי. הדג מנסה לתפוס את זנבו, אך הוא נכשל. רעידות אדמה מתרחשות מתנועותיו. כשהוא מתהפף על גבו, נוצר ברק מברק בטנה. אם הדג יצליח לתפוס את זנבו, מה שיקרה לקראת סוף העולם, אז העולם יקרוס.לפי רעיון אחר, כדור הארץ העגול השטוח ממוקם על קרניו של שור ענק. וכאשר צרעות שובבות וזבובים מתחילים לנשוך את פניו, הוא מניד בראשו מכאב, וזו הסיבה שמתרחשת רעידת אדמה.נושאים אסטרליים תופסים מקום משמעותי באגדות העמים. בימי קדם, הדת הרשמית של הארמנים כללה את פולחן השמש והירח. פסלי האלים המגלמים אותם היו במקדש הבירה הארמנית העתיקה ארמאוויר. עובדי השמש – ארבורדיק – המשיכו להתקיים בקרב הארמנים אפילו במאה ה-12.סיפורים מיתולוגיים עשירים על השמש והירח – ארב ולוסין. לפי המיתוסים הללו, השמש והירח הם ילדיו התאומים של האל השמימי. לעתים קרובות השמש היא האחות והירח הוא אחיה. לפעמים הם מחליפים מקום, רבים ומתפצלים
לפולחן האבות היה קשר הדוק לכוכבים. לפיכך, האייק, האב הקדמון של הארמנים, היה קשת אסטרלי והיה מזוהה עם קבוצת הכוכבים אוריון. לפי האמונה הרווחת, לכל אדם יש כוכב משלו בשמים, שמתפוגג כשהוא בסכנה ונופל מהשמים אם האדם מת.ישנם מיתוסים רבים על שביל החלב, המכונה לעתים קרובות דרך גנב הקש או שביל הרכילות. לפי סיפור אחד, זאבה שנרצחה רוססה חלב מהחזה שלה באופק ושביל החלב נוצר. בסיפור אחר, הסנדקית גונבת קש מהסנדק. הסנדק הבחין בכך, והסנדק, שפזר קש בדרך, עלה לשמים בבושה. זכר לקש זה עדיין נשמר שם בצורת כוכבים.ההחלפה בין יום ולילה הייתה מיוצגת כתוצאה מהתפתלות והרפיה של כדורים לבנים ושחורים על ידי ז’וק הבכור בז’מאנאק, היושב על הר גבוה ומגלם את הזמן.מאז ימי קדם התפתחו מיתוסים ואגדות רבות סביב מציאות טבעית ספציפית (הרים, נהרות, אבנים, אגמים, מעיינות). לפיכך, על פי האמונות, ההרים הארמניים היו מיושבים בעבר על ידי אנשים ענקיים או שדים. בגרסה אחת של המיתוס, כולם מוצגים כאחים. בבוקר, כשהתעוררו, הם הידקו חגורות ואז בירכו זה את זה. אבל כשהזדקנו, הם הפסיקו להדק את חגורותיהם ולהגיד שלום. אלוהים העניש את האחים בכך שהפך אותם להרים, את חגורותיהם למישורים ירוקים, ואת דמעותיהם למעיינות.כל ההפרות מחולקות לקבוצות הבאות: הפרת טקס, הפרת הסדר הקוסמי, הפרת נורמות מוסריות – משפחתיות וחברתיות. לרוב, הרים בעלי דמות מופיעים בזוגות, ותמיד יש מצב קונפליקט ביניהם. זוגות כאלה הם מאסיס וארגאטס, מארוטה ואנדוק, הר מראב ודאגסטן, זגרוס וטברוס
מהמציאות הטבעית, האש והמים מתגלים גם הם, הפועלים כתאומים, אחות ואח. אש אחות הסתכסכה עם מי אח, אז יש ביניהם איבה נצחית: מים תמיד מכבים אש.ברוב המיתוסים, לבעלי חיים ולצמחים היה בתחילה מראה אנתרופומורפי. חיות קדושות הן שור, צבי, דוב, חתול, כלב, דגים; ציפורים קדושות – חסידה, עורב, עגור, יונה, סנונית, תרנגול. באפוס “דוד משסון”, שליח ושליח האלים הוא עורב. ציפור הדברים, המבשר של אור הבוקר, הוא התרנגול, המחייה אנשים ממוות זמני – שינה, מרחיק את רוחות המחלה. החסידה מופיעה במיתוסים כמבשרת האביב וכמגן השדות.ברוב המיתוסים, לבעלי חיים ולצמחים היה בתחילה מראה אנתרופומורפי. חיות קדושות הן שור, צבי, דוב, חתול, כלב, דגים; ציפורים קדושות – חסידה, עורב, עגור, יונה, סנונית, תרנגול.באפוס “דוד משסון”, שליח ושליח האלים הוא עורב. ציפור הדברים, המבשר של אור הבוקר, הוא התרנגול, המחייה אנשים ממוות זמני – שינה, מרחיק את רוחות המחלה. החסידה מופיעה במיתוסים כמבשרת האביב וכמגן השדות
האגדה על “זמיר אלף הקולות” עזרן בלבול
כשגינות פרא פורחות בעמק שלמרגלות אררט, אלפי ציפורים ממלאות את המישור בשירה נפלאה. אנשים מברכים על בוא האביב וזוכרים את האגדה של אזרן בלובול, שבלעדיה היא לא הייתה מגיעה. הציפור הקטנה הזו עם הנוצות הבהירות תמיד שרה הכי חזק מכולם. מאמנותה הקסומה פרחו גנים קמלים, והרים ועמקים היו מכוסים בצמחייה עבותה. לא היו לה אפרוחים, הייתה היחידה עלי אדמות ולא היו לה עוד כמוה.כשהציפור מגיעה לגיל מבוגר ומרגישה את התקרבות המוות, היא מקימה קן של עשבים נדירים וצמחים מוזרים. עשבי התיבול היו יבשים ודליקים. ברגע המוות נשרפו הציפור והקן שלה עד היסוד. ואז נוצר גוש קטן מהאפר החם, וגדל אפרוח, בדומה לעזרן בלבול לשעבר.גם השבטים הארמנים הראשונים וגם מלכי הגיבורים האגדיים ידעו על יכולתו של אזרן בלובול להיוולד מחדש מהאפר, למהר למעלה ולהביא את האביב לכדור הארץ. הם האמינו שבמקום שבו הזמר הזעיר הזה שר ושר, יש תמיד שגשוג, אושר ואהבה. ואף אחד מעולם לא העז לפגוע בו או לתפוס אותו ברשתותיהם. כי אם תפחיד את אזרן בלובול, היא תעזוב את העמק הפורח לנצח ושום כוחות לא יצליחו להחזיר אותה למרגלות אררט
מיתוסים רבים מוקדשים לנחשים, שהפולחן שלהם נפוץ בקרב האנשים מאז ימי קדם. נערץ במיוחד היה נחש העשב, שנחשב לידידו של הארמנים ואף כונה “ארמני”. האמינו שנחשים קדושים חיים במערות בארמונותיהם. למלכים שלהם יש אבן יקרה או קרני זהב על ראשיהם, ולכל אחד מהם יש צבא.במיתולוגיה הארמנית, מקום חשוב תופסים מיתוסים ואמונות הקשורים לשדים ורוחות רעות, ששמם הכללי הוא צארק או צארונק- “רשעים”. הארכאיים שבהם הם הוויזאפים, הדוואות והקאג’ות. במיתוסים ובקונספירציות, הזאב פועל כרוח רעה. מחלות, עין הרע, רוח החורף – שבות, רוחות – אלק’, תפלה, שגרמו נזק לנשים לידה ויילודים, רוח או מלאך המוות, רוחות מים שהטביעו שחיינים או הכו עוברי לילה. מתגלמים; רוחות שינה ארוטיות שגרמו לחנק, רוחות רפאים של מתים.אגדות על תופעות אטמוספריות תופסות מקום חשוב באמונות. לפיכך, סערה, טורנדו או ענני רעמים מתגלים בווישאות. הם חיים על הרים גבוהים, בשמים ובאגמים גדולים. וישאפ, שחי עד גיל אלף שנה, יכול היה לבלוע את העולם כולו. במהלך סופת רעמים, ווישאות מיושנות עולות מהרים גבוהים, מערות או אגמים אל השמיים, ווישאות שמימיות יורדות אל הקרקע.עם הקמת הנצרות, דמותו של הרעם הוחלפה בהדרגה בקדושים ומלאכים נוצרים, לרוב המלאך גבריאל – גבריאל הרשטק, שנכנס לקרב עם הווישאפים במהלך סופת רעמים. הווישאפים מנסים לבלוע את השמש, בעוד המלאכים נלחמים בהם. מלאכים מעלים את הווישאפים לשמש, שמקרניה הם הופכים לאפר.במיתולוגיה הארמנית, מוטיב המוות תופס מקום גדול. היא מוצגת כשינה נצחית או שחורה, ושינה כמוות זמני. כל בוקר נחשב לתחיית הנשמות עם עלות השחר. גורלו של אדם נקבע מראש בלידה. זה נכתב כמלאך על המצח. ימי חייו של אדם נספרו בגן עדן או בהר. כאן, לכל אחד יש כלי משלו, אליו מתווספת טיפת מים מדי שנה. כשהיא מלאה, האדם מת. המוות אף הוצג כמאבק בין אדם למלאך המוות, אשר מכה את הגוסס בחרב או בחנית ולוקח את נשמתו. לאחר המוות, נשמתו של אדם עוברת על פני גשר דמוי שיער הנמתח מעל נהר הגיהנום הלוהט. אם זו נשמתו של צדיק, אז היא עוברת בבטחה את הגשר ונכנסת לגן עדן. אם היא חוטאת, הגשר קורס מכובד חטאיה, והיא נופלת לגיהנום
מיתוסים עתיקים
במיתולוגיה הארמנית העתיקה, ניתן להבחין בחמש מיתולוגיות עיקריות ומוטיבים מיתולוגיים העומדים בבסיס עלילות רבות
א) גיבור אסטרלי – קשת-צייד מיתולוגי ומאבקו בשד החושך (המיתוס של הייק בל)
ב) האלוהות הגוססת וקימת לתחייה, מעשיו וניסיונותיו (המיתוס של ערה היפה ושמירם-סמירמיס)
ג) וישאפ השד והדו-קרב הקוסמי – מיתוסים על טיגראן ואז’דהק, והגן קוטל הוויזאפ (קוטל הדרקונים), על ארטוואזד והווישפידים
ד) גיבור כלוא במערה – מיתוסים על ארטוואזד, שידאר, ארוואנד
ה) גיבורי תרבות תאומים – מיתוסים על סנסאר וארגמוזן, מאמיקה וקונאק, דמטר וגיסאן, ארוואנד וארבאז.
מיתולוגים אלו, למרות שהם בעלי אופי מיתולוגי כללי, במיתולוגיה הארמנית העתיקה הם מעבירים דימויים היסטוריים ופסאודו-היסטוריים, ופעולות מיתיות מתרחשות בסביבה גיאוגרפית ספציפית.המיתוס האוניברסלי על הקשת-צייד האלוהי שנלחם נגד העריץ הקודר, המסמל את המאבק הקוסמי של האור מול הלילה, חשכת החורף במיתולוגיה הארמנית נקשר בשמו של הגיבור האסטרלי הייק, שהיה כנראה במקור האלוהות השבטית של ההייאסים, שהפכו מאוחר יותר לאב הקדמון המשותף של הארמנים. בדמותו של ערי החושך הקודר, הטיטאניד בל הבבלי, שהוא אל השמים והשמש של השמים, שהייק, האב הקדמון של הארמנים, נלחם בו. ברמה זו, המיתוס שמר על אופיו המיתולוגי המקורי, אך המיתוס נקשר בהיסטוריה הראשונית של העם הארמני, והמיתוס הקוסמי העתיק רכש תוכן חברתי-היסטורי. המאבק הקוסמי בין אור לחושך הפך למאבק חברתי-אתני של השבטים הארמנים בשאיפות התוקפניות והמתבוללות של העריץ הבבלי בל.הזמן המיתי או הקמאי הפך להיסטורי כאשר הם, בהנהגתו של הייק, הגיעו צפונה – להרי ארמניה, והתיישבו שם, ייסדו מדינה משלהם. המילה “הייק”, על פי האטימולוגיה העממית, פירושה גם ארמנים וגם ארמניה
המיתוסים על אל אתני אחר של הארמנים – ארם – עברו את אותה מהפך היסטורי כמו המיתוס על האייק. בהיותו כנראה האל השבט של הארים-אורמיאנים, ארם, מצאצאי האייק, נלחם באלים ושדים.מיתוסים על איתני הטבע הפכו לאפוס היסטורי, למאבקו של האב הקדמון של ארם הארמנים עם שבטי האויב של אשור, קפדוקיה ומדיה למען עצמאות, הגנה וחיזוק גבולות אדמותיהם. ארם הוא האב הקדמון השני – הכינוי של הארמנים, שעל שמם, על פי אגדות עתיקות, עמים אחרים קוראים למדינה ארמניה.למיתוס של אלוהות גוססת וקמת לתחייה במיתולוגיה הארמנית יש אותה סכמה מיתולוגית כמו זו של עמים מזרחיים עתיקים רבים. אלת האהבה מחפשת נאהבים כדי להרוות את תשוקתה. היא הורגת את אהובה, מתאבלת על מותו, ואז מקימה אותו לתחייה. המיתוס הפאן-מזרחי הזה בקרב הארמנים הקדמונים עבר את אותו שינוי היסטורי כמו המיתוסים הקודמים על האייק וארם.ארה, או אר, היא אלוהות עתיקה או רוח של דגנים וצמחייה, שנמצאה באלף ה-2-1 לפני הספירה. בקרב החתים, הפיניקים, האוררטים, במיתולוגיה הארמנית העתיקה הוא הופך למלך הארמני – ארא היפה (ארא געגעציק). אלת האהבה והחושניות הופכת למלכה האשורית שמירם (סמיראמיס). המלכה האשורית שמירם מזמינה את ערה גכציק למקומה בננביה ומבקשת ממנו לקחת אותה לאישה ולהפוך למלך אשור. אבל ערה מסרב. ואז שמירם יוצא למלחמה נגד ארמניה כדי לכבוש את ערה. אבל ערה מת בשדה הקרב. שמירם, לאחר שמצא את גופתו, מצווה לאלוהיו אראלז ללקק את פצעיו. והיא מפיצה את השמועה ברחבי ארמניה שהאלים שלה, לאחר שליקקו את פצעי ערה, החיו אותו
על פי גרסה אחרת של המיתוס הזה, שעליה דיווח אפלטון, אר הארמני, שנפל בקרב, מתעורר לחיים ביום ה-12 לאחר מותו ומדבר על כל מה שראה בעולם הבא. במיתוס זה, כמו בקודמים, הזמן המיתי הופך לזמן היסטורי, שבו התרחשו אירועים חשובים בין אשור לארמניה, המאופיינים ביחסי עוינות מובהקים
המיתולוגיה השלישית – וישאפים ומאבק קוסמי – היא המוטיב האהוב ביותר במיתולוגיה הארמנית, שהתקיימה במסורת העממית הארמנית בגרסאות שונות מימי קדם ועד למאה ה-20. במיתולוגיה הארמנית העתיקה, המיתולוגיה הזו נמצאת במספר גרסאות.מיתולוגיה זו כוללת את השיר על לידתו של האל קוטל הדרקונים ואהגן. חורנאצי שמר על מקור הפולקלור של השיר הזה:גן עדן היה בכאבי לידה, כדור הארץ סבל מכאבי לידה, גם ים הארגמן סבל מלידה. ייסורי המולדת תפסו יש גם קנה אדום קטן בים. עשן יצא מגזע הקנים, הלהבה יצאה מגזע הקנה. ונער בהיר שיער קפץ מתוך הלהבות. התלתלים שלו עלו באש והזקן עלה באש, העיניים היו (כמו שתיים) שמשות.חורנאצי מוסיף: “שמענו במו אוזנינו את השירה של (השיר) הזה בליווי פנדירן. בהמשך השיר נאמר כי והגן נלחם עם דרקונים והביס אותם
מיתוס אחר מספר על ווישפ חטוני שחוטף את אחותו או אשתו של אל הרעם, אך זו האחרונה, לאחר שהביסה את הוויזאפ, משחררת אותה. עלילה זו במיתולוגיה הארמנית העתיקה קשורה למלך הארמני טיגראן, אחותו טיגרנואי, שהופכת לאשתו של המלך המדיאני אז’דהק. המיתוס כולו הפך לאפוס היסטורי על בסיס היחסים הבין-מדינתיים הארמניים-חציוניים בתקופה היסטורית ספציפית.סיפור נוסף על הווישפים ולוחם הווישאפ נשמר גם באפוס הארמני העתיק “ויפאסאנק”, הקשור קשר הדוק עם המיתוס הקודם. הסכימה המיתולוגית היא כדלקמן: אמו של הגיבור-ווישה-לוחם נכנסת בסתר ליחסי אהבה עם הווישאפ או הדווה שבנה נלחם איתם. האחרון הורג את הווישאפ שמתנגד לו ולוקח ממנו את כל אוצרותיו. העלילה הזו עברה מהפך היסטורי באפוס הארמני העתיק. לפיכך, הווישפידים ומנהיגם וישפ ארגוואן מזמינים את המלך הארמני ארטשס ובניו לארמונם. בנו האמיץ של ארטשס ארטוואזד לוקח את האחוזות, הארמונות והמבצרים של הווישפידים.במיתוס זה, פעולות מתרחשות על הבסיס ההיסטורי הספציפי של יחסי איבה ארמניים-מדיה, שכן הווישפידים מתכוונים תמיד למדים, צאצאיו של אז’דהק.המיתולוגיה של גיבור הכלוא במערה מופיעה במספר גרסאות במיתולוגיה הארמנית העתיקה ומזוהה עם דמויות מיתולוגיות והיסטוריות שונות. לפי אחת הגרסאות, בנו של המלך ארטשס, לוחם וישה הנ”ל ארטוואזד, בהיותו אב מקולל, נלכד על ידי קג’קאות (רוחות רעות) במהלך ציד בהר מאסיס, כבול ונכלא במערה. שני כלבים מכרסמים כל הזמן את השלשלאות שלו, והוא מנסה לצאת ולשים קץ לעולם. אבל ממכות פטישי הזיוף שוב מתחזקות הכבלים (חורנאצי, ב, 61).לפי גרסה אחרת, גיבור מסוים ארטוואזד כלוא על ידי רוחות רעות: יום אחד הוא ישתחרר מהכלא וישתלט על כל העולם. לפי הגרסה השלישית של המיתוס, ארטוואזד מופיע במקום אביו ארטאש, ובמקום ארטוואזד – בנו שידאר. לפי גרסה אחרת, שידאר הוא הכינוי של ארטוואזד, פירושו “משוגע ממכות רוחות רעות”.מיתולוגיה זו השפיעה על המסורת העממית המאוחרת יותר: מגר הצעיר, בנו של דוד ב”ססנה צרר” (“דוד מססון”) כלוא בסלע. לפי הגרסה החדשה של האפוס, מר הצעיר נלחם במלאך האל ולכן (כמו פרומתאוס היווני ואמיראן הקווקזי) כבול על ידי מלאך לסלע ונידון להוצאה להורג נוראית: עורב חייב לנקר את שלו. כליות, ומגפן חייב לנקר את ריאותיו.המיתולוגים על גיבורי תרבות התאומים ונדודיהם, יחד עם שני המיתולוגים הקודמים, פופולרי מאוד הן בארמנית העתיקה והן במסורת העממית המאוחרת יותר. המהות של המיתולוגיה הזו היא כדלקמן: אחים תאומים או פשוט אחים שנולדו מאצילים זרים, שהתנגדו לשליטיהם בארצותיהם, בורחים לארמניה, מוצאים כאן מקלט ומוצאים משפחות נסיכות חדשות, ערים ומבצרים. כל המיתוסים על אחים נסיכים אינם מופיעים ברמה המיתולוגית, אלא להיפך – רק ברמת האפוס ההיסטורי, ומוגדרים בצורה ברורה בהיבט המרחבי-זמני. האחים סנסאר ואדרמל (או ארגמוזון לפי ח’ורנאצי), בניו של המלך האשורי סנחריב, לאחר שהרגו את אביהם, בורחים לארמניה, וכאן האב הקדמון או המלך הראשון של הארמנים פארואר סקיורדי מיישב אותם בחלק הדרום-מערבי של ארמניה, ליד הגבולות עם אשור. מסנאסר יוצאים הסאסונים ומשפחת הנסיכים של אחדזניק, ומאחיו האמנונים והגנונים. אגדה זו, בבירור עם מאפיינים מיתולוגיים ופרטים אפיים, וכמיתוס תאומים, נכללה לאחר מכן באפוס “ססנה צרר”, המהווה את תוכן הענף הראשון שלו על האחים התאומים סנסאר ובגדסר – מייסדי סאסון
גרסה נוספת של מיתוס זה היא על האחים מאמיק וקונאק, בניו של הנסיך צ’נאסטן קרנם, אשר לאחר שמרד במלך, בורחים לאיראן, ולאחר מכן לארמניה, ומקבלים מחסה מהמלך. וכאשר הנסיך סלקוני מורד במלך הארמני, בעצת המלך, הורגים אותו האחים ומקבלים מהמלך במתנה את רכושם של סלקוני – טרון וסאסון, שם הם מתיישבים. מהאחים הללו מגיעה משפחת הנסיכות הגדולה של המיקוניאנים.לפי גרסה אחרת, האחים דמטר וג’יסאן הם נסיכים במקור מהודו שזוממים נגד מלכם ונמלטים לארמניה. המלך הארמני נותן להם את החזקה במדינת טרון, שם הם בונים את העיר וישאפ. שנים רבות לאחר מכן, המלך הורג את שני האחים ומעביר את השלטון לבניהם. הם מקימים פסלי נחושת של אבותיהם-אחיהם בהר קרקה, ומגלים אותם. מחזור מיתולוגי זה קשור לסביבה גיאוגרפית ספציפית – עם ססון וטרון.במיתוסים של תאומים ארמנים עתיקים, מיתוס האחים התאומים ארוואן וארוואז, שנולדו ממערכת היחסים של אשת ענק ושור, עומד בפני עצמו. לארואנד היה מבט מרושע ומוזר. מדי בוקר הציבו משרתי הארמון גושי אבן מול ירוואנד, שנסדקו מתחת למבטו. למרות כל המאפיינים המיתולוגיים המובהקים הללו והעובדה שירואנד נכלא על ידי הקאג’אס במים הבוציים של הנהרות, המיתוס של ירוואן וירוואז עבר היסטוריזציה חזקה והפך לחלק מהאפוס הארכאי הארמני “ויפאסאנק”. ארוואן משמש כמלך הארמני, וירוואז ככוהן הראשי. ארוואנד באפוס ניחן בתכונות שליליות. אבל בשל מוצאו התאום, הוא גיבור תרבות, מייסד את העיר הנפלאה ירוונדאשאט, מרכז הפולחן של בהגוואן, ונוטע את חורשת הלידה בארמאוויר.המיתוס הושפע משמעותית גם מאגדות היסטוריות על פעילויות התרבות והבנייה של מלכי ארוונדיד הארמנים, המשולבים במיומנות עם מיתוס התאומים.במחזור האפי על ארטאש, נישואיו תופסים מקום מיוחד. במהלך בנייתה וחיזוקה של הבירה החדשה ארטשאט, פולשים האלנים לארמניה. ארטשס וצבאו מתנגדים להם ולוקחים את הנסיך אלן בשבי. מלך האלנים מבקש את שחרורו של הנסיך. ארטשס מסרב, אבל חוטף את נסיכת אלן סאטניק.בשפה אלגורית הולמת, מווסס חורנאצי מתאר בצבעוניות את חתונתם של ארטשס וסטניק: גשם זהב ירד בחתונה של ארטאש, ירד גשם של פנינים בחתונתו של סטאטניק (חורנצי, II, 50)
המלך האמיץ ארטשס ישב על סוס שחור, הוא הוציא לאסו אדום עם טבעת זהב, נשר מהיר כנף נופף על פני הנהר, הוא זרק לאסו אדום עם טבעת זהב, הנסיכה אלן נתפסה על ידי המחנה, גרמתי לכאב להפוך לנסיכה עדינה, הוא גרר אותה במהירות למטה שלו
אלו הם כמעט כל המיתוסים העיקריים, המחזורים המיתולוגיים והמוטיבים האופייניים למיתולוגיה הארמנית העתיקה, שהגיעה אלינו ממקורות כתובים מתקופות שונות
פרטים ודפוסים של המיתולוגיה הארמנית העתיקה
א. הספציפיות העיקרית של המיתולוגיה הארמנית העתיקה היא ההיסטוריזציה והלוקליזציה החזקה שלה במרחב ובזמן. מיתוסים ארכאיים על תופעות טבע הפכו לאפוסים מיתולוגיים-היסטוריים
ב. תמונות בינאריות של המיתולוגיה הארמנית העתיקה.הספקים העיקריים של אופוזיציות בינאריות הם ארמנים ו”זרים”. הארמנים נראים כיציבים ואדישים למרחב ולזמן. הם, החל מהאב הקדמון הראשון האייק ועד ארטוואזד, בונים ונלחמים על אדמת מולדתם, בעוד ה”זרים” אינם יציבים ומשתנים בהתאם לגורם הזמן-מרחבי
ג. בהתבסס על דה-מיתולוגיזציה והיסטוריזציה של מיתוסים ארמנים עתיקים, הפיכתם לאפוס היסטורי, נוצרת אילן יוחסין אפי בין דמויות מיתיות שונות. קשר גנאלוגי מסוים נבנה בין גיבורי המיתוסים: ארם הוא מצאצאיו של האב הקדמון הראשון הייק, ארא גחציק הוא בנו של ארם, אנושאבן סוסאנבר הוא נכדו של ארא גחציק. המלכים האפוסים הנותרים של האפוס המיתולוגי הארמני העתיק “ויפאסאנק” (טיגראן, ארטאשס, ארטוואזד וכו’) נחשבו להייקידים
ד. המסגרת הכרונולוגית של ההתנגדויות הבינאריות של מיתוסים ארמניים עתיקים מכסה את התקופה מהתקופה המיתית הראשונית ועד לתבוסה המוחלטת של הווישפידים המדיים (מרצח הטיטאניד בל הבבלי על ידי האייק ועד ייסוד מדינת הארמנים) . כרונולוגיה מיתולוגית זו במובן ההיסטורי עולה בקנה אחד עם זמן האתנוגנזה של הארמנים לפני נפילת מדיה והקמת המדינה הארמנית. במילים אחרות, נראה שהמיתולוגיה הארמנית העתיקה היא מערכת מיתולוגית-היסטורית אחת, שפותחה על ידי דורות שונים במשך מאות שנים בהתאם לאירועים היסטוריים חשובים שחווה העם הארמני במהלך ההיסטוריה הארוכה שלו
ה. והכי חשוב: למרות שהמיתוסים הארמנים העתיקים ברובם איבדו את המראה המיתולוגי הראשוני שלהם, הם, אפילו בצורה שעברה טרנספורמציה, שימרו הרבה מהמקורי והארכאי, לפעמים ייחודי, שבגללו הם תופסים תרבות חשובה. ומקום היסטורי בין המיתולוגיות של העמים ההודו-אירופיים הקדומים והשכנים