אזור סיוניק קיפן הוא המרכז האדמיניסטרטיבי של אזור סיוניק. בחלק המזרחי של סיוניק, העיירה גוריס ממוקמת, מוקפת במספר רב של שרשראות הרים בצורה של עמודים, סטלים, פירמידות, עמודים, בגלל מה שהם נקראים יער האבן. ידוע כי ההתנחלויות בשטח גוריס היו קיימות בתחילת תקופתנו, למרות שניתן לראות את הסימנים הראשונים של החיים העירוניים במחצית השנייה של המאה ה-11. בזמנים קדומים, אנשים שחיו במערות התיישבו כל כך גבוה בסלעים שזה היה כמעט בלתי אפשרי להגיע אליהם. במהלך החפירות נמצאו כאן כלי חרס מתקופת הנחושת והברונזה, כלי נשק, כלי בית וכלי נשק. בתי מערה ייחודיים נמצאים בכפר חנדזורעסק (פשוטו כמשמעו כפר אפל) לא רחוק גוריס. הכפר, בן יותר מ-1,000 שנה, נמצא במקום שקשה להגיע אליו. פעם כמה מאות המערות שלה שימשו לאנשים לא רק כבית, אלא גם כמקלט. דברי הימים ההיסטוריים, שהותיר ההיסטוריון אברהם קרטטסי, מצביעים על כך שהמערות אותרו אחת מעל השנייה בגובה של 20-30 מטרים. מלבד המגורים האלה דומים לבית רב קומות, אנשים נכנסו אליהם בעזרת חבלים, קשורים לסף. המערות הפכו את הכפר למעין שמורה ארכיטקטונית, והפכו לאטרקציה העיקרית שלו. שמורת שיקאהוג, שנוסדה בשנת 1958, ממוקמת על המדרונות הצפוניים של שרשרת מגרי ומכסה שטח של כ-10,000 דונם. זהו אחד המקומות הבודדים בארמניה שבהם נשמרים יערות רחבים. יש כאן יותר מ-1,000 מיני צמחים, ביניהם מינים נדירים של שרכים ומינים בסכנת הכחדה, כגון – טיפת שלג טרנס-קאיקאית, אגס זנגזור ואחרים קיימים. ביערות האלון הצפופים וקרן הקרן, שרכים, מטעי יוו וביצ’ים, רימונים, אגוזים, מייפל, כרי דשא אינסופיים עם צבעונים, פעמונים וסחלבים גדלים. גם החי כאן מגוון: דובים חומים (הרשומים בספר האדום), חזירי בר, זאבים, שועלים, איילים וגיריות. שמורת שייקהוג (ב פרסית: שיקאהוג) היא בית הגידול העיקרי של הנמר הקדמי של אסיה בארמניה. כאן יש גם ציפורים נדירות בשמורה. אחת הפינות היפות ביותר של ארמניה, שלא נגעו בה הציוויליזציה, היא בערוץ נהר צאבו – שטח של כ-600 דונם, המשתרע בחורשה ייחודית שבה עץ המטוס המזרחי או ה-צ’ינרה  גדל. הוא הושתל בזמנים פגאניים, כשאנשים החשיבו את המטוס כעץ קדוש. באחת הפינות השקטות והמבודדות של סיוניק, בעיירה הקטנה סיסיאן, נמצא מפל שאשי באורך 18 מטרים. האגדה אומרת שהמפל נקרא כך לכבוד אותו שם יופי שכובש אחד התאהב בו. המשרתת נצטוותה לבוא אליו, אך היא סירבה לציית לרצונו ומיהרה מהצוק. במהלך הסתיו, שמלתה הלבנה הארוכה נפתחה ברוח והפכה למפל מים. אטרקציה נוספת של סיסיאן היא המתחם המגליתי העתיק קורונדג’ או, כפי שהוא ידוע גם בשם זורטס קורר זהו מבנה ייחודי. בשטח של כ-7 דונם מסביב למעגל יש 223 אבנים ענקיות באורך שני מטרים, במשקל של עד 8-9 טון, בראש כל אחת מהן – חור. עד ימינו לא ידוע בדיוק לא מהי המטרה של המתחם. מדענים מאמינים כי זהו מצפה כוכבים עתיק, משום שהאבן מסודרת במעגל ודומות למפה של השמים עם השמש, הירח וכוכבי הלכת. גרסה זו אושרה לאחר המשלחת של 1994. בנוסף, הפטרוגליפים שנמצאו ליד המתחם מעידים גם הם על כך שהאדם העתיק היה בקיא באסטרונומיה. ברחבי העולם, ישנם שני מבנים דומים: בבריטניה – סטונהנג’, בצרפת – קרנק. ליד העיר גוריס – בלב אזור סיוניק ובפינה הנפלאה שלה יש אנדרטה יוצאת דופן של אדריכלות ארמנית מימי הביניים מנזר טטב,ממוקם. ההיסטוריה שלה מתחילה במאה התשיעית. מנזר טאטב ניצב על קצה צוק ענק. יש תחושה כי קירותיו הם המשך של הסלע או הסלעים לעלות, הופך למנזר. ללא כל הגזמה, זה יכול להיקרא אחד המראות הייחודיים ביותר של ארמניה, הסביבה של אשר הם בין המקומות היפים ביותר על פני כדור הארץ. לא קל להגיע למנזר: צריך ללכת בדרך קשה אך מרתקת, או לקחת את הרכבל טבטב, שדרך אגב נחשב לארוך ביותר בעולם. מיקום זה תוכנן אסטרטגית כי פעם המנזר היה לא רק דתי אלא גם מרכז פוליטי של שרי סיוניק, כמו גם את מקום מגוריו של מטרופולין סיוניק. שמו של המנזר קשור לאגדות רבות ושונות. על פי אחד מהם, מתורגם ארמנית כמו הוא נותן כנפיים. נאמר כי לאחר שסיים את העבודה, עמד הקבלן על קצה הערוץ, חצה את עצמו ואמר: ,מי ייתן והוא ייתן כנפיים וראקו; רוח הקודש תשלח לי כנפיים! ומיהר אל התהום. כנפיים גדלו על גבו של האדון והוא עף משם, והמנזר שהוא בנה נקרא טבטב. המיקום של טבט הוא באמת מדהים. הוא מוקם באופן כזה, כאילו מרחף מעל ערוץ ענק. כלפי חוץ, המנזר נראה מאוד מונומנטלי. הקירות בפנים היו צבועים ציורי קיר, שרבים מהם כבר אבדו. הבניין הראשי של המנזר – כנסיית סנט פוגהוס ופטרוס – נבנה סביב המאה ה-20. היא מרשימה עם גדולתה: כיפת ענקית, תוף עגול גבוה, תבליטי בס לקשט חלונות, במקומות מסוימים ציורי קיר נשמרו. בצד הדרומי, כנסיית סנט גריגור סמוכה אליו. דברי הימים ההיסטוריים מצביעים על כך שהוא הוקם במאה ה-13 באתר הבניין האבוד. יש גם את כנסיית השער של סורה אסטבטסאטסין שראשיתה במאה ה-11. סביב המקדשים יש את מקום מגוריו של ראש המנזר, חדר אוכל עם מטבח ומזווה, משרדים ומגורים. מנזר טאטב מפורסם גם בעמוד המדהים שלו, שנוצר במאה ה-X. עמוד האבן המתומן של לאקו;גאבאזאן וראקו (שרביט) הוא בגובה של יותר משמונה מטרים, בנוי מאבנים קטנות, מעוטר בח’כקאר מלמעלה. לעמודה יש בסיס תלוי, אז היא מתנדנדת כל הזמן, אבל אף פעם לא נופלת. למרבה ההפתעה, לאחר רעידת אדמה חזקה ב-1931, שהרסה את המנזר ברצינות, הטור כלל לא נהרס. הוא האמין כי נס הנדסי באמת זה נוצר כדי להזהיר מפני רעידת אדמה מתחילה או הגישה של אויבים. במהלך עלייתו הגדולה ביותר של המנזר במאות ה-13-14, אוניברסיטת טטיב, המרכז החינוכי הגדול ביותר בארמניה של ימי הביניים, תפקדה כאן, שם לימדו מוזיקה, ציור, מדעי הרוח ומדעים מדויקים