תחילת המאה ה-20 הייתה תקופה פורה בפיתוחה של בית הספר הלאומי למלחינים בארמניה המזרחית, אך התברר כי זו הייתה תקופה פחות פורה במוזיקה בארמניה המערבית בעקבות רצח העם בידי הרשויות העות’מאניות. פליטים ארמנים שהתיישבו בכוחם במדינות שונות בעולם, פיתחו שם את תרבותם הלאומית. בין המוזיקאים הארמנים בחו”ל ניתן לציין: המלחין – ב. קנכיאן, א. ברבריאן, ו. סרבנדצ’יאן, ב. סרגסיאן, א. ברבריאן, ־. אליאנ, ג. גזרוסיאן, א. אובאנס, ר. ירדמיאן; הפולקלוריסטים – מ. תומאג’יאן, א. מסומן; המנצח – ק. יג’ג’יאן; הכינוריסטים – ו. קוז’יקיאן, מ. פאריקיאן; הצ’ליסט – ד. אלכסניאן; הפסנתרנית – ר. פטרוסיאן; הנגנית על הכנור – ש. מילטוניאן; והזמרים – ק. זוביאן, ד. אובאנסיאן, ש. אזנבור, ז’. סרגויאן, ל. דוריאן, א. תוקטיאן, ל. אמרא, ל. צ’וגסזיאן, ל. פוזאפליאן ועוד.פיתוח חדש בתרבות המוזיקלית הלאומית החל לאחר הקמת השלטון הסובייטי בארמניה (1920). בשנת 1921, ביוזמתו של ר.א. מליקיאן, נפתח באירוואן סטודיו מוזיקלי, שצורף לבית הספר הלאומי למלחינים ב-1923; לצד הכשרת כוח אדם מוזיקלי, הוא שיחזר תפקיד חשוב בהצפנת המוזיקה. בשנת 1924 הוקמה בלינינקאן (גיומרי של ימינו) בית ספר למוזיקה. מ-1924 התקיימו הופעות של התזמורת הסימפונית של הקונסרבטוריון (מנצחים: א.א. אדמיאן, א.ש. מליק-פשאייב, א.א. ספֶּנדִיאַרוב), בלנינקאן קבוצה של אמנים, עם השתתפותם של א.ש. מליק-פשאייב, הזמרות א.ב. דאניאליאן והזמר ש.מ. טאליאן, העבירה סדרה של אופרות רוסיות ואופרטות ממערב אירופה. בשנת 1925 נוצר הרביעייה של סטודנטים-ארמנים בקונסרבטוריון מוסקבה (בהמשך הרביעייה ע”ש קומיטאס). בפיתוחה של המוזיקה הארמנית הסובייטית שיחק תפקיד חשוב האנסמבל המוזיקלי הארמני בבית התרבות של סוביאט ארמניה במוסקבה (בעבודתו השתתפו ק.ס. סרדג’ב, מ.ג. אגאיאן, ג.א. בודג’יאן, א.א. חצ’טוריאן, מ.ס. מזמניאן, א.ב. טוניקיאן ועוד), סעיפים מוזיקליים בבתי התרבות הארמניים בטביליסי (פ.א. מליקיאן, א.ט. טיגרניאן, ו.ג. טליאן, ק.א. זכריאן, ב.א. אומ־שאת) ובבאקו (א.ש. מאיליאן). משנת 1927 פעל בקונסרבטוריון כיתה לאופרה (משנת 1930 — סטודיו לאופרה). בשנות ה-30 פותחו ברפובליקה מספר מוסדות לימוד מוזיקה חדשים, בשנת 1932 הוקמה פילהרמוניה ארמנית באירוואן ובשנת 1933 — בית האופרה והבלט ארמני (מ-1938 — לכבוד א.א. ספֶּנדִיאַרוב). בשנת 1932 הוקמה האיגוד הארמני של המלחינים.היציבות המוסיקלית פעלה והתפחתה בצורה פעילה בשנות ה-20 של המאה ה-20 עושים מיצוי רב בשירים המוניים של ר.א. מליקיאן, א.ג. ת’ר-גבונדיאן, מ.א. מירזאיאן, ק.א. זכריאן, ד.א. קזריאן ואחרים. א.א. ספֶּנדִיאַרוב יוצר “אתיודות אירוואניות” לתזמורת סימפונית ואת האופרה “אלמאסט” (העבודות הועברו ב-1930 בתיאטרון הגדול במוסקבה) – יצירות שהפכו לקלאסיקות במוסיקה הארמנית. באותה עת נוצרו: האופרה “סדא”, הפואמה הסימפונית “אחתמאר” (על פי אגדתו של א. טומניאן) של א.ג. ת’ר-גבונדיאן, סונטה, פסקליה ופוגה לאורגן של ח.ס. קושנריוב, מחזורי שירים של ר.א. מליקיאן (“זמרות” ו-“זר-ואר”) – אחת מפינות השיא של הליריקה השירית הארמנית.בשנות השלושים של המאה העשרים, הוזרם תוכן סוציאליסטי אל תוך המוסיקה הארמנית באופן אינטנסיבי יותר והופיעו ז’אנרים חדשים. דור חדש של מלחינים עומד לראש הבמה, בהם מוקדש מקום מיוחד לאראם איליץ’ חצ’טוריאן. סימפוניה הראשונה שלו (1934), קונצ’רטו לפסנתר ותזמורת (1936), פואמה סימפונית עם מקהלה (1938), בלט “אושר” (1939), קונצ’רטו לכינור ותזמורת (1940) התגלו כיצירות מופתיות במוסיקה הסוציאליסטית וכדוגמאות ראשונות במוסיקה הארמנית לז’אנרים אלו ברמה גבוהה מקצועית. באותה עת הוא כתב את אופרותיו הראשות, א.ל. סטפניאן – את הסאטירית “נזר הציונים” (הופקה 1935), את “דוד ססונצי” האפי (נכתב 1936), ואת “ברקע העליה” ההיסטורי-מהפכתית (הופקה 1938). אופרות נכתבו גם על ידי א.ס. מייליאן (“ספה”), א.ס. איווזיאן (“טפרניקוס”), ק.א. זכריאן, ל.א. חוג’ה-איינתוב, ס.א. בלסניאן; בלטים – א.ג. ת’ר-גבונדיאן (“כלה של להבות”, “אנאית”), ס.ו. ברכודריאן (“נרינה”) ואחרים.בז’אנר של מוסיקת חדר וכלי-נגינה, נכתבות יצירות לכלים שונים: יצירות לכינור ולפסנתר של אראם איליץ’ חצ’טוריאן, קווארטטים של א.ל. סטפניאן, סונטה לצ’לו-סולו של ח.ס. קושנריוב ועוד. הרומנס מקבל פיתוח חדש, ולו היקף גדול בזכות השירה של א.ס. איסאקיאן. השירה הציבורית ממשיך להתפתח. השירים של מ.א. מירזאיאן, ק.א. זכריאן, מ.ס. מזמאניאן, ב.ג. טאליאן ואחרים זוכים לפופולריות, וכן עיבודים לקורות שירת העם של א.ק. קוצ’ריאן ואחרים. הישגים של היצירה המוזיקלית ותרבות הביצוע בעידן הסובייטי בארמניה מוצגים במשך פסטיבל האמנות הארמנית הראשון במוסקבה (1939).מלחמת העולם השנייה חיזקה את המוטיבים האזרחיים והגיבוריים-טראגיים במוזיקה הארמנית. תגובה מיידית לאירועי המלחמה הייתה שירה שמשבחת את גבורת העם הסובייטי: שירים ציבוריים ואסטרדיים ומארשים כתבו אראם איליץ’ חצ’טוריאן, ג. א. אגיאזריאן, מ.א. מירזאיאן, א.ס. איוואזיאן, א.א. מרנגוליאן, א. י. סאגארוני, ק.א. זכריאן ועוד. עניין בתיאמת האמהות מופשט גם ביצירה הסימפונית. במהלך השנים נכתבות סימפוניה מס’ 2 של אראם איליץ’ חצ’טוריאן, סימפוניה מס’ 1 של א.ל. סטפניאן, שיר-פואמה “ארמניה” של ג. א. אגיאזריאן, יצירות של ת.ג. תר-מרטירוסיאן, מ. ס. מזמאניאן ועוד, אופרות – “דוד-בק” של א.ת. תיגרניאן (סיימה ב-1950), “נאמוס” של ל. א. חוג’ה-עינאטוב, בלט “גאינה” של אראם איליץ’ חצ’טוריאן ועוד