אמני המאה ה -19 – תחילת המאה ה -20

אמנות יפהפייה של המאה ה- 20 וראשית המאה. לאחר שחרורה של ארמניה המזרחית מהעול הפרסי וסיפוחה לאימפריה הרוסית התחזקו הקשרים עם האמנות המערבית והרוסית. אמנות חילונית ובעיקר ציור החלה להתפתח לכיוון חדש.בשנות 1830-1870 ההיסטוריה של ציורי פורטרטים אמנותיים ארמנים החלה לתפוס את המקום המוביל. בין ציירי הדיוקנאות של התקופה, נציין את חקוב הובנטניאן ג’וניור וסטפנוס נרסיאן – חסיד בית הספר האקדמי.נרסיאן נחשב למייסד ז’אנר חיי היומיום באמנויות היפות הארמניות. הוא היה הראשון באמן הארמני ששילב עלילת ז’אנר עם תיאור רחב של הנוף, צבוע מהטבע. במחצית הראשונה של המאה ה -19, עם הופעתם של תחריטים וליטוגרפיות מאת אגפון חובנטניאן והובנס קטניאן, החלו להתפתח גרפיקה פאנלית ארמנית.במאה ה- 19 היו אמנים ארמנים רבים בקרב תלמידי האקדמיה הקיסרית לאמנויות.בשנים 1860-1870, אחד ממייסדי המגמה הרומנטית בציור הארמני, עובד נוף הים הים מקרטיק שיוואניאן.בגלל תנאים פוליטיים וכלכליים לא נוחים בארמניה, אמנים ארמנים עסקו בעיקר בפעילות היצירתית שלהם בטיפליס, בסנט פטרסבורג ובמוסקבה, כמו גם בערים במערב ומזרח אירופה, מה שתרם להעשרת היצירתיות שלהם באמצעות חדשות כישורים אמנותיים, מכשירים ומסורות של מדינות מארחות אלה. הם הקדישו את יצירותיהם הנושאיות לחיי האומה הארמנית, הטבע וההיסטוריה של ארמניה. בזאת, בשנות השמונים של המאה העשרים הופיעה שורת אמנים שלמה שהקדישה את עבודתם לנושאים לאומיים.בסוף המאה ה- 19 (1880-1890), א. שמשיניאן יצר ציורים ביתיים מציאותיים. הוא הפך למעשה לממשיך העיקרי בז’אנר התימטי בציור הארמני אחרי ס ‘נרסיאן. ז’אנר זה, לעומת זאת, הגיע לרמת הפיתוח הגבוהה ביותר ביצירותיו של אחד האמנים הארמנים המדהימים ביותר, שיצר בתחילת המאות 19-20 – ורדגס סורניאנץ. הוא יצר סדרת ציורים על נושאים היסטוריים. סורניאנץ שימש גם כאמן תיאטרון ומאייר. הוא היה חבר בארגון “הנודדים” (“פרדוויצ’ניקי”).מאז שנות ה -20 של המאה העשרים ניתן למצוא כמה גישות מודרניסטיות בציוריו של סורניאנץ. הוא נחשב גם לאמן הגרפי הגדול מבין ארמניה המזרחית של אותה תקופה. בני דורם של סרניאנטס – עמנואל מג’דסיאן ורדן מקוכיאן הם אדונים לנוף הים. נופי ים מציאותיים של מכוכיאן הם בעלי גוונים רומנטיים לעתים קרובות, ובמקרים מסוימים עקיף לסמליות. נזריאן עבד בז’אנר הדיוקנאות, אמייאק ארצפניאן- בז’אנרים פורטרטים וחיי יום יום, קארפט צ’ירקחיאן ז’אנרים פורטרטיים ונוף. בשנות ה- 1890 הנוף הופך לז’אנר עצמאי של הציור הארמני. מייסד ציור הנוף המקצועי הוא גבורג בשינגצ’יאן. עבודותיו, שנוצרו במיומנות רבה ובתחושת פטריוטיות, תיארו את הטבע והמונומנטים ההיסטוריים של ארמניה. ציורים עם נופים של צרפת, רוסיה וגאורגיה תפסו מקום משמעותי גם ביצירותיו של האמן. במקביל, באשינג’יאן היה ידוע בתור האידיאולוג של שימור מורשת אמנותית קלאסית. בז’אנר הנוף עבדו גם שמשיניאן ושישמניאן.אגישי טדבוסיאן, פאנוס טרלמציאן וסטפנוס אג’אג’ניאן יצרו תמונות עלילתיות בניגוד למגמה דמוקרטית מציאותית של המאה ה -19 והעשור הראשון של המאה ה -20. בתחילה, ליצירותיו של אגישי טדבוסיאן הייתה השפעה משמעותית על אמנותו של סורניאנץ, במיוחד בנושא הלאומי. עם זאת, מאז שנות העשרים של המאה העשרים, האמן נוטה יותר לשיטות האימפרסיוניזם, הפוינטליסטי של הביטוי האמנותי. פאנוס טרמלסיאן עבד בעיקר בז’אנר הדיוקנאות, אולם האמן ביטא את כישרונו גם בחיי היומיום ובז’אנרים הנופים.עבודותיו של הקוב הקוביאן בולטות למדי – דיוקנאות, ציורי חיי היומיום ונופיהם מובחנים על ידי מיומנות ריאלית ואחדות נושאית. בתחילת המאה העשרים החל מרטירוס סאריאן את פעילותו היצירתית במוסקבה. בתחילת דרכו היצירתית עבד שריאן במסורות הסמליות. בעבודותיו המוקדמות מורגש כי האמן עסק בחיפוש אחר ביטוי אמנותי אמצעים חדשים.בתחילת המאה ה -20 עבדו בפריס מומחה התחריט אדגר שהין וטיגרן פולאט. בשנת 1916 בטיפליס הוקמה בשל מאמצי האמנים הארמנים “איגוד האמנים הארמנים”. בראשית המאה העשרים עבדו האמנים חצ’טור טר מינסיאן, דייוויד אוקרואנטס, ג ‘גבריאליאן, ארסן שפאניאן, הובספ פוסמן ואחרים.גרפיקה מתפתחת ביצירותיהם של ארשק פטג’יאן וונו חוג’בקיאן. עבודותיו של חוג’בקיאן מתארות סצנות של חיי היומיום של טיפליס, הן שונות בחוש ההומור שלהן, עם מגע גרוטסקי אקספרסיבי. פטפצ’יאן נכנס להיסטוריה של האמנויות היפות של ארמניה עם עבודות צבעי המים שלו המתארות את המונומנטים ההיסטוריים של אני