אומנויות יפות בימי הביניים: מיניאטורה ארמנית

המונומנטים הקדומים ביותר של מיניאטורות ארמניות שייכים למאות 6-7. בין 25 אלף כתבי היד הארמניים מימי הביניים שנשמרו, מאוירים כ -10 אלף, מהם 5-7 אלף מיניאטורות מן המניין. כבר במאות 9-10, שתי מגמות עיקריות נחקרו בזעיר מיני ארמני. הראשונה נובעת מסדרי האצולה הפיאודלית, קבוצה זו מאופיינת בפאר וציור, קישוט מפותח, ובנוסף, שפע הזהב – ביניהם הבשורה של המלכה מלכה (862), בשורת אכמיאדזין (989), הבשורה של מוגני (המאה ה- 11). הקבוצה השנייה קשורה לשכבות דמוקרטיות, והיא נבדלת על ידי הקרבה הגרפית, הלקונית שלה לאמנות העממית, כמו גם על האקספרסיביות של תנועות פנים ותמונות – הבשורות החל משנת 986, 1018 ו -1038.המיניאטורה הארמנית כוללת מספר קבוצות ושלבי התפתחות עיקריים: התקופה עד המאה ה- 11, בתי הספר של המאות 11-12 של ארמניה הגדולה והקטנה, בתי הספר של המאות 12-14 של ארמניה הקיליקנית, בתי הספר של בארצר האיק מהמאה ה -13. , אני, ארטסאק, גלדזור, טאטב, וספורקאן, ואחרי המאה ה 13, גם מושבות הגולה הארמנית.13-14 מאות שנים מיניאטורה היא מגוונת ביותר, זו הייתה תקופה בה התפתחו מספר בתי ספר מקומיים. ביניהם ישנה חשיבות מיוחדת לאסכולה הקיליצית, שפותחה במדינה הארמנית הקיליקית. מקורו במאה ה- 12, והוא פורח במחצית השנייה של המאה ה- 13. בית ספר זה נבדל על ידי מגוון נושאיו. ליצירות האמנות של טורוס רוסלין מקום מיוחד בתולדותיה. עבודותיו של רוזלין מאופיינות בביטוי פסיכולוגי עמוק של דמויות, מגוון נושאים ומיומנות הקומפוזיציה של סצנות קבוצתיות, רישום מדויק, גישה מיוחדת לתמונות הקישוטים.יחד עם זאת, במזרח ארמניה המיניאטורה מגיעה לרמת התפתחות גבוהה, הדבר נאמר במיוחד על בתי הספר של טטב וגלדזור. בין היצירות המשמעותיות ראוי לציין את הבשורה טארקמאנצ’אצ משנת 1232 (אמנית – גריגור), המאופיינת בדימויים רגשיים ובציור. במערב ארמניה בית הספר לציור מיניאטורי משגשג בוואספורקן. המאפיינים האופייניים לו הם הדומיננטיות של תמונות גרפיות לינאריות (אמני המאה ה- 14 – דזרונ, רסטאקס) ודקורטיביות. אדוני אומנות המאה ה- 14 הם מומיק, טורוס טרונאצי ואוואג, שעבדו בגלודזור. במאות ה- 14-15 במנזר טאטב עבדו גריגור טאטבצי וגריגור.בימי הביניים נוצרו מדריכים מיוחדים לאמנות יפה – «פאטקרסוסויצ». כתב היד העתיק ביותר של “פאטקרוצויצ” כאלה שנשתמר, מתוארך למאות 15-16. האקוב ג’וגאייצי הוא ככל הנראה המיניאטוריסט המצטיין הארמני האחרון, שחי בתחילת המאות 16-17. עבודתו קדמה להתפתחות החילונית של האמנות הארמנית.לאחר היחלשותה והתמוטטותה של הממלכה הארמנית, הפך קרים לאחד ממרכזי פיתוח התרבות הארמנית. בכנסיות הארמניות ובמנזרים של חצי האי קרים נכתבו ואוירו מאות כתבי יד (על פי מקורות מסוימים, עד 500), 300 מהם נשמרים כיום במתנאדן. כל המאפיינים והמסורות הבסיסיות של אמנות מיניאטורה ארמנית ניכרים היטב ביצירותיהם של אמני בית הספר המיניאטורי הארמי של קרים (לבית הספר הקיליקני הייתה השפעה מיוחדת על התפתחותו).ציור מיניאטורי ארמני התפתח עד המאה ה 19