שטיחים ארמניים
אריגת שטיחים
לממצאים ארכיאולוגיים חשיבות רבה בחיפוש אחר תשובה לשאלת מקור אריגת השטיחים בארמניה. כתוצאה מחפירות של יישובים בצפון-מזרח ארמניה, התגלו כלי אורגים ודגם של נול אריגת שטיחים פרימיטיבי המתוארך לאלף ה-4-3 לפני הספירה. שרידי ערימות ושטיחים נטולי מוך נמצאו בקבורת ארטיק (מאות 9-7 לפנה”ס), בקרמיר טשטוש (המאה השביעית לפנה”ס), וכן בבירת ימי הביניים של ארמניה – אני.דוגמאות נדירות של שטיחים ושבריהם ששרדו עד היום אינן נותנות תמונה מלאה של המראה הטכני-טכנולוגי והקומפוזיציוני-אמנותי של שטיחים, אולם עדויות עקיפות יקרות ערך הראויות לתשומת לב מאפשרות לנו לשפוט אותם, כמו גם ארמנית. אריגת שטיחים מתקופות קודמות. בהיבט זה, מה שנקרא שטיח פאזיריק, שהתגלה בתל הקבורה פאזיריק בגורני אלטאי בשנת 1949, הוא ייחודי. שטיח זה, בעיצובו הנוי והקומפוזיציוני, שונה מממצאים דומים אחרים מאתרי הקבורה באלטאי ואינו קשור בשום אופן למסורת עמי האלטאי. מרכיבי הקומפוזיציה וסגנון העיצוב של שטיח זה זהים לאמנות הבבלית-אשורית. מספר חוקרים מציינים את זהות הקומפוזיציה והעיצוב הנוי של שטיח זה עם המסורות של העולם התרבותי האורארטי והארמני הקדום. ראויים לציון במיוחד קווי הדמיון במונחים טכניים וטכנולוגיים, כמו, למשל, קשרים כפולים הגלומים בשטיחים ארמניים. בנוסף, על פי מסקנת מומחי ההרמיטאז’, החוטים האדומים צבועים בתולעים מסוג קוצ’יניל אררט – וורדן קרמיר. עובדות אלו מאפשרות לנו להסיק כי שטיח פאזיריק נרקם במסופוטמיה או באזור אגן אגם ואן והוא קשור יותר מכל למסורת של אריגת שטיחים ארמנית
שטיח הערימות העתיק ביותר שהתגלה הוא שטיח פאזיריק, שנמצא באלטאי (בסביבות המאה ה-5 לפני הספירה), שחוטיו האדומים נצבעו בתולעים מסוג קוצ’ניאל ארמני. מוזיאון ההרמיטאז’ הממלכתי, סנט פטרסבורג, רוסיה
אריגת שטיחים בארמניה מוזכרת על ידי סופרים עתיקים, מקורות ארמניים מימי הביניים, גיאוגרפים ערבים ומטיילים. מקורות ערביים של המאות 8–13. מציינים את המרכזים העיקריים של אריגת שטיחים בארמניה: דווין, קארין, ואן, וכן מציינים מספר מאפיינים של האופי הטכני-טכנולוגי והקומפוזיציוני-קישוטי של שטיחים ארמנים. על פי מקורות זמינים, במהלך ימי הביניים המוקדמים, אריגת שטיחים פותחה במיוחד באייררט, וספוראקאן, ארמניה הגבוהה, סיוניק, ארטסח ובאזורים היסטוריים ואתנוגרפיים אחרים של ארמניה. בערי ארמניה של ימי הביניים, כמו מדינות שכנות, בבתי הנסיכות ובמתחמי הנזירים, התקיימו סדנאות מיוחדות שונות, כולל אריגת שטיחים, שבהן יוצרו פריטים לצורכי האליטה.בסדנאות אריגת שטיחים עבדו אורגים מקצועיים, אמנים, צובעים, שהבטיחו ייצור מוצרים איכותיים לצריכה עילית. למוצר זה משתייכים המאפיינים של מקורות כתובים, שבו מציינים שוב ושוב את האטרקטיביות של הצבע, את העושר של עיצוב נוי, כמו גם את האיכויות הטכניות והטכנולוגיות הגבוהות של שטיחים ארמניים. הודות לאיכויות אלה, הם נבדלו לטובה ממוצרים דומים של אזורי אריגת שטיחים אחרים ונודעו כ”שטיחים ארמנים”.כמו כן, צוינה משמעותו של קוצ’יניאל – צבע סגול וורדן קרמיר, המתקבל מתולעים בעמק אררט.חשובה הייתה גם איכות הצמר, שבמאפייניו היה שני רק לזה המצרי. אריגת שטיחים מפותחת במידה רבה הייתה אמורה לעורר גידול גזעי כבשים מיוחדים וגידול של סוגים מסוימים של גידולים תעשייתיים (כותנה, קנבוס וכו’), שהם חומרי גלם הכרחיים לתעשיית האריגה כולה.כל הגורמים הללו הבטיחו יוקרה גבוהה וביקוש יציב לשטיחים הארמנים של תקופה זו בכל השוק העצום של אסיה הקטנה ואסיה הקטנה והמזרח התיכון. במקביל, הושק ייצור שטיחי תפילה, שבעולם האסלאם שמסביב קיים מאז המאה ה-7. צבר פופולריות ניכרת ושוק מכירות ענק. ההתפתחות והחשיבות של אריגת שטיחים בארמניה מעידה גם על כך ששטיחים, כמו בדים יקרים, במאות ה-8-12. נכללו ברשימות המס של הח’ליפות הערבית. התפקיד המכריע בכך היה שייך לאריגת שטיחים בתעשייה, שהייצור המאורגן שלה סופק עם חומרי גלם ומומחים איכותיים מתאימים.לצד המנופקטורה הייתה גם אריגת שטיחים בעבודת יד, אך הייתה לה משמעות די צרה והיא נועדה קודם כל לצרכי היצרנים עצמם.עם פלישת הסלג’וקים, ולאחר מכן השבטים הטטרים-מונגוליים, לאחר אובדן המדינה, חל מיתון כלכלי עמוק בארמניה. מטבע הדברים, גם הייצור התעשייתי חווה ירידה. אריגת שטיחים השתמרה חלקית באזורים ההרריים (ארטסח, סיוניק, לורי ועוד). מאז המחצית השנייה של המאה ה-18, לאחר התייצבות השוואתית של מעמדה של ארמניה ועלייה יחסית בכלכלה, מתחילה תקופה חדשה של התפתחות של אריגת שטיחים: לצד המרכזים הקיימים, היא מתפתחת גם בעוד היסטוריים ואתנוגרפיים. אזורים של ארמניה, במיוחד בארמניה הגבוהה ובוספוראקאן. להתפתחותה הגבוהה ביותר הגיע בסוף המאה ה-19 – תחילת המאה ה-20, כאשר במספר מרכזי אריגת שטיחים קיבל ייצור השטיחים משמעות מסחרית
בתחום אריגת השטיחים, הצורות הקונסטרוקטיביות של הנול והכלים ששימשו בתקופות הראשונות, למעשה ללא שינויים רבים, מתפקדות עד היום. כרגיל, לשטיחים הארמנים יש עיוות צמר, ערב צמר וקשרים כפולים. בארמניה, חומר הגלם העיקרי לאריגת שטיחים היה הצמר המקומי של כבשי גידול מיוחדות שגדלו במספר אזורים של ארמניה ההיסטורית, דבר שצוין על ידי מקורות ערביים. החל משלהי ימי הביניים ועד המאה ה-20, נעשה שימוש בעיקר בצמר כבשים מגזעי פוליק, בלבס ומאזה בשזירת שטיחים.שטיחים ארמניים מאופיינים באופן מסורתי במגוון עשיר של צבעים העשויים מצבעים טבעיים. אלה האחרונים, כפי שעולה ממקורות כתובים רומיים וערבים, היו באיכות הטובה ביותר והיו מבוקשים מאוד במדינות השכנות. ביניהם, היה מפורסם צבע הוורדן קרמיר, שנתן ערך מיוחד לשטיחים הארמנים. גידול צבעי ירקות ואיסוף מטורף תפסו באופן מסורתי מקום נכבד בחיי הכלכלה של הארמנים הן בימי הביניים והן עד סוף המאה ה-19, כאשר צבעי אנילין הוציאו סופית את הצבעים האורגניים מהשוק.במהלך מאות השנים, הארמנים פיתחו טקסים רבים הקשורים לאריגת שטיחים. הם מכסים את כל התהליך הטכנולוגי, מהכנת בסיס השטיח ועד להסרת המוצר המוגמר מהמכונה. כבר בתחילת הדרך, על מנת להבטיח תהליך עבודה מוצלח, במהלך ייצור בסיס השטיח, הוענקו למלאכה ועוזריה פינוקים ומתנות פולחניות. אותו דבר חזר על עצמו בסיום העבודה. התהליך כולו מלווה באופן מסורתי בפזמונים וריקודים.לרוב הוצמדו או נתלו למכונה קמעות שונים מעין הרע (חוטים רב צבעים, חלוקי נחל, ביצה וכו’). השטיח הארמני מילא גם תפקיד פולחני-מאגי. דוגמה מובהקת לכך היא מנהג העקרה שעוברת בחור בעיומת שטיח שכבר ארוג, אך עדיין לא נחתך מהנול, ולאחר מכן נשכבה מתחת לעיומו והשטיח החתוך נפל עליה. על פי האמונות, לאחר טקס זה, אישה הפכה להיות מסוגלת להוליד. העדויות הזמינות מצביעות על כך שבתחילה לשטיח היה אופי קסום ופולחני והוא נתפס כסמל של המרחב הקדוש שבו האלים נולדים וחיים. הוא גילם את נצחיות הנצח של הטבע, ולפי האמונות, הקים לתחייה את המתים. שטיח קדוש אחד כזה, השמור בקתדרלת כס האם של אצ’מיאדזין הקדוש, מוזכר על ידי הנוסע הטורקי אווליה סלבי מהמאה ה-17. על פי האגדות ששרדו, ישוע המשיח נולד על השטיח הזה. בייצוגים המיתיים של הארמנים, השטיח נחשב לא רק קדוש, אלא גם מרחב בטוח. הד לחשיבה זו ניתן לראות בנימוס של קבלת האורחים, שם השטיח עדיין תופס מקום מיוחד
באזורים היסטוריים ואתנוגרפיים רבים של ארמניה, שדה השטיח נקרא tar’ – “אדמה”, “רצפה”. בכפרים גוחטא ו-נחיציבאן, רק שטיחים עם רקע אדום נקראו כך; זה נותן בסיס להניח שבתחילה שטיחים כאלה גילו את הפוריות והנצחיות של הטבע. זה גם מסביר את השימוש בשטיח בטקס החתונה, שהיה נפוץ בקרב ארמנים עד היום.שטיחים ארמניים מתאפיינים בעושר של מערכות קומפוזיציה, מגוון עיצובים נוי, ובעיקר סטייליזציה של דוגמאות, עיטורים וקומפוזיציות. ביסודו של דבר, הם משקפים טקס עממי ורעיונות קסומים על היווצרות העולם, על נצחיות הטבע והחיים. באמנות אריגת השטיחים, נעשה שימוש נרחב בדוגמאות פרחים, קישוטים ורוזטות, קישוטים גיאומטריים, תמונות זומורפיות ואנתרופומורפיות. בהיבט זה, למרכזי אריגת שטיחים ארמניה ההיסטורית מאופיינת במסורת טכנית, טכנולוגית, צבעונית, נוי ומבנית משותפת של עיצוב שטיחים. רובם מסורתיים בכל אזורי אריגת השטיחים של ארמניה. יחד עם המשותף, נבדלים סוגים ותתי סוגים רבים בשטיחים הארמניים, האופייניים רק לאזורים מסוימים, הקשורים למאפיינים הכלכליים, האקלימיים ואחרים שלהם
קיימות קבוצות עיקריות הבאות של שטיחים ארמנים
עם צלבים, שבקישוטם האלמנטים העיקריים הם צלבים או קומפוזיציות צלביות
עם קומפוזיציות בצורת יהלום או עיטורים גדולים. הם יכולים להיות מוצגים בפוליהדרונים או בלעדיהם
עם קומפוזיציות רב גוניות. בלב מערכת הנוי שלהם נשלטת קומפוזיציות מורכבות גיאומטריות גדולות, המוצגות במסגרות בצורת ריבוע או פולידרון
בעלי עלילות נושאיות וציוריות, המתארות נושאים יומיומיים, אנשים, סצנות יובל ועוד עלילות דומות
עם רוזטות, בהן רוזטות עלי כותרת מכסות את השדה המרכזי. יכול להיות שיש להם גם פתרון גיאומטרי
וישפגורג – שטיח עם תמונות של דמויות מסוגננות של דרקונים
עם הורנים. השדה שלהם מעוטר בהורנים (קומפוזיציות מקושתות) ועמודים
עם עיטורי כוכבים. הם מתוארים עם או בלי יהלומים, ובדרך כלל מוצגים בשורות אופקיות או אנכיות
עם עיטורים פרחוניים ביניהם שולטים עץ החיים, עיטור בצורת שקדים, זרים וכו’
עם פסים מעוצבים. הפסים הרב-צבעוניים ואפילו האנכיים, האופקיים והאלכסוניים שלהם מעוטרים בדרך כלל בזרים וקישוטי פרחים שונים
עם קומפוזיציות קורנות
נערות ארמניות שוזרות שטיחים בבית מלאכה לשזירת שטיחים. ואן, מערב ארמניה, 1907
לאחר נפילת המדינה הארמנית וכתוצאה מכך הירידה בביקוש למוצרי עילית, לרבות מוצרי שטיחים ארמניים, הם התפרסמו בסופו של דבר במערב כדוגמאות לתרבות הפרסית והטורקית. הרעיון הלא מוצדק הזה על שטיחים ארמניים שוכפל עד היום.בהתבסס על המסורות העשירות של אריגת שטיחים בתקופה הסובייטית, מאז שנות ה-20, אורגנו ארטלים של אריגת שטיחים באזורים רבים של ארמניה (תבוש, סיוניק, ארטסח וכו’). על בסיסם, נוצרה לאחר מכן איגוד ייצור גדול “כיסוי זרוע”. לאחר קריסת האיחוד עם הפרת הקשרים הכלכליים, הוא חדל להתקיים. עם זאת, במספר תחומים של אריגת שטיחים מסורתית, נוצרו ארטלים פרטיים. יחד עם זאת, מלאכה זו נשמרת בחיי העם כדי לענות על צרכי המשפחה: במקומות מסוימים יש עדיין מכונות וכלים מסורתיים שעליהם נארגים שטיחים בבית