מאז המאות17-18 , סגנונות וגישות אמנותיות מימי הביניים מפנים את מקומם בהדרגה לשיטות מציאותיות חדשות לביטוי אמנותי. יחד עם אמנות מיניאטורות ופרסקו מתפתחים סוגים חדשים של אמנות – ציור פאנלים, ציור פורטרטים, עבודות נושאיות וז’אנר נוף מציאותי. בפנים המקדשים מופיעים ציורי שמן על בד, לעתים רחוקות יותר על משי או לוחות.בהיסטוריה של המאות 17-18 אמנות ארמנית, מקום חשוב תופס אמני שושלת הובנאטאן. יצירותיהם, כולל אלה שהוצגו לקתדרלת אכמיאדזין, ביטאו מאפיינים של ריאליזם. הציורים הראשונים של קתדרלת אכמיאדזין, שרק שלושה שברי עלילה נשמרים מהם, שייכים למייסד המשפחה הזו – נגהש הובנטניאן. בשנות ה -80 של המאה העשרים הוא צייר סדרה של עבודות עלילה לכנסיית פוגוס-פטרוס בירוואן. עבודותיו של הובנטניאנס בכנסיות אגוליס, שורות, אפרקוניס ואסטפאת יכולות להיחשב כשייכות לאסכולה מיוחדת בנג’יבאן. מעניינים מאוד עבודותיהם של הרוטיון חובנתניאן וחובנתאן חובנאטניאן. האחרון ביצע דיוקנאות מדהימים של דמויות הכנסייה הארמנית. בשנות ה -80 של המאה העשרים החזיר הובנתן הובנטניאן יחד עם תלמידיו את ציורי הקיר של קתדרלת איצ’מאדין

צייר הדיוקנאות מינאס (דיוקנאותיהם של הקובג’אן וושקן ווליג’ניאנס) חי ועבד בנור ג’וגה (ג’ולפה החדשה, איספהאן, איראן). בין יצירותיו המונומנטליות, ישנם ציורי קיר מפורסמים בכמה כנסיות ארמניות בעוספיה. בתקופה זו חי גם אמן, סופר, פילוסוף-תיאולוג הוואנהן מרקוז, שיצר בעיקר ציורים על נושאי המקרא. במאה ה- 18 עבדו כמה אמנים ארמנים במושבה הארמנית בירושלים. 23 עבודות של הובאנס טירצו נשמרות בכנסיית סנט ג’ייקוב הארמנית בירושלים.בסוף סוף ה- 17 וראשית המאה 18, פעילותם של אמנים ממשפחת מאנס רלוונטית. מייסדי שושלת אמנים זו היו רפאל, בארסגה ומינאס מאנאס, שעבדו בעיקר בקונסטנטינופול.עם התפתחות נוספת של הדפסת הספרים הארמנית במאות 17-18, מתפתחת גרפיקה של ספרים. האיורים של “אייסמברוק”מאת גריגור מרזבטסי הם בעלי ערך אמנותי גבוה, אשר נעשים באמצעים קסילוגרפיים. איורי הספרים של מרזוונצי מבוצעים בסגנון לאומי. האחרון יצר גם איורים קסילוגרפיים צבעוניים. מאז אמצע המאה ה -18, אמנות החריטה מתפתחת גם בארמניה