ארמניה הסובייטית
לאחר כינון הכוח הסובייטי בארמניה החלה התיעוש הפעיל של המדינה. המטלורגיה הלא ברזלית הורחבה, מפעלים של תעשיות כימיה, אור ומזון, נוצרו חומרי בניין, נבנו מספר תחנות כוח. הקולקטיביזציה ההמונית החלה בשנת 1930. עד 1940, 98.3% ממשקי האיכרים היו קולקטיביים. נבנו מערכות השקיה גדולות, שטח האדמה עם רשת ההשקיה בשנת 1940 לעומת 1913 הוכפל, והשטח שנזרע – ב -25%. בסך הכל, במהלך שנות השלטון הסובייטי הוקמו בארמניה 362 מפעלים תעשייתיים גדולים, 20 תחנות כוח גדולות ובינוניות.ההשלכות של התמורות החברתיות שביצעה ההנהגה הסובייטית התבררו כקשה עבור ארמניה כמו עבור רפובליקות אחרות של ברית המועצות. בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים הייתה האינטליגנציה הארמנית נתונה לדיכוי רחב היקף. חופש הדיבור הוגבל מאוד.במהלך המלחמה הפטריוטית הגדולה התאחד העם הסובייטי מול איום משותף. ארמניה תרמה לניצחון על הפשיזם. מרשל ברית המועצות גיורגי ז’וקוב אמר: “בניצחון על הפאשיזם, הארמנים, מהפרטי למרשל, הנציחו את שמם בתפארת בלתי נדהה של חיילים אמיצים.”כ -300,000 ארמנים גויסו מה- SSR הארמני, שהיוו 20-23% מכלל האוכלוסייה (בשנת 1940 אוכלוסיית הרפובליקה הסובייטית הארמנית הייתה 1,370,000), יותר מ- 200,000 הוזעקו מרפובליקות אחרות של ברית המועצות, כלומר. בסך הכל, 500,000, ובין הארמנים בגולה, כ100,000 גויסו – בסך הכל 600,000. מתוכם למעלה מ- 200,000 מתו בחזית (שזה דומה לאובדן הצבא האמריקני – 300,000). הוקמו 6 חטיבות רובים ארמניות לאומיות. בתקופה הראשונית של מלחמת העולם השנייה, 8 אוגדות רובאים נוספות הוקמו או הושלמו ברפובליקה הסובייטית הארמנית: 31, 61, 136, 138, 151, 236, 320, 406.ארמניה נתנה שמות של דמויות צבאיות בולטות: מרשל ברית המועצות איוון באגרמיאן, מרשל הראשי של כוחות השריון של ברית המועצות חמאספ בבדז’אניאן, אדמירל צי ברית המועצות איוואן איסקוב, מרשל חיל האוויר של ברית המועצות סרגיי חודיאקוב, מרשל כוחות ההנדסה של ברית המועצות סרגיי אגנוב.באמצע המאה ה -20 החלה חזרתם של ארמנים לברית המועצות .ב -7 ביוני 1945 העלה שר החוץ של ברית המועצות ויאצ’סלב מולוטוב בפגישה עם שגריר טורקיה במוסקבה דרישה לתיקון הגבול הסובייטי-טורקי. לשם ביסוס טענות אלה, מיד לאחר סיום הוועידה ביאלטה, הנהגת ברית המועצות בראשות סטלין יזמה גידול באוכלוסיית הרפובליקה הסובייטית הארמנית והחלה ביישובם מחדש של ארמנים מחו”ל לשטח ארמניה. בשנת 1945, הארמני החדש שנבחר, קתוליקוס גורג ‘השישי, שלח מכתב לסטלין והביע תמיכה במדיניותו של סטלין להחזיר את ארמני הגולה לידי הרפובליקה הסובייטית הארמנית ולהשיב את אדמות ארמניה בטורקיה. זה היה חלק ממערכה ציבורית שנועדה ליצור הצדקה הומניטרית לתביעות טריטוריאליות נגד טורקיה שיזם סטלין.בשנת 1953, לאחר מותו של סטלין, הודיע משרד החוץ של ברית המועצות כי לעמי ארמניה וגאורגיה אין עוד תביעות טריטוריאליות כלפי טורקיה. עם זאת, ההתיישבות המתמשכת של הארמנים התרחשה.לשלטון הסובייטי היו גם היבטים חיוביים. ארמניה, שהוחלשה משליטת חייזרים במשך שנים רבות, לא תוכל לשמור על המדינה, כשהיא מוקפת בשכנות טורקיות עוינות. להיות חלק מברית המועצות עזר להגן על ארמניה מפני טורקיה הכמאליסטית.ארמניה נהנתה גם מהכלכלה הסובייטית, במיוחד כשהייתה בשיאה. ממדינה חקלאית שארמניה הפכה למדינה תעשייתית, התשתית התפתחה. כפרי המחוז גדלו בהדרגה והפכו לערים. שלום בין ארמניה לאזרבייג’ן הושג, אם כי באופן זמני.בשנת 1943 הוקמה האקדמיה למדעים של ה- הרפובליקה הסובייטית הארמנית על בסיס הסניף הארמני של האקדמיה למדעים של ברית המועצות. בסוף שנות השמונים סבלה ארמניה מזיהום סביבתי שנגרם כתוצאה מהצמיחה של תעשיות הכימיקלים והכרייה, שלא נתמכה באמצעי הגנה סביבתיים מתאימים. לאחר שמיכאיל גורבצ’וב הציג גלאסנוסט ופרסטרויקה, הפגנות פומביות הפכו נפוצות יותר. אלפי ארמנים השתתפו בהפגנות בירוואן, בגלל חוסר יכולתה של ברית המועצות לנקוט בפעולה לטיפול בנושאים סביבתיים פשוטים. מאוחר יותר, עם פרוץ הסכסוך בקרבאך, החלו ההפגנות לקבל צבע משחרר יותר. ארמנים רבים החלו לדרוש מעמד של מדינה למדינת מולדתם.בשנת 1988 עשרות אלפי אנשים הפכו לקורבנות רעידת האדמה בספיטאק. ערים כמו לנינאקאן (כיום גיומרי) וספיטאק הושמדו. משפחות רבות נותרו ללא קורת גג. המצב הקשה שנוצר בעקבות רעידת האדמה ואירועים שלאחר מכן אילץ תושבים רבים בארמניה לעזוב את המדינה ולהתיישב במדינות צפון אמריקה, מזרח אירופה ואוסטרליה