גאוואר, המרכז המנהלי של אזור גהרקוניק, ממוקם על נהר גאווארגט, שמונה קילומטרים ממפגש עם אגם סבן. העיר הוקמה בשנת 1830 על ידי מתיישבים מבייאזט (מערב ארמניה), שנמלטו מדיכוי הטורקים. עד 1959 הוא נקרא נור-בייאזט, ומ 1959 עד 1991 קאמו ע”ש המהפכן הארמני.העתיקים ביותר בשטחה של העיר הם חורבות המבצר הממוקם באזור ברדי גלוק. מצודה זו נבנתה על ידי האורטים ונשאה את השם “עיר האל האלדי”, כפי שמעידה הכתובת התבנית, שנחרטה בהוראתו של מלך אורארטו רוסא הראשון, בן סרדורי, על אחד מקירות המבצר (כיום נשמרת האבן עם הכיתוב במוזיאון המקומי של האזור המקומי). המבצר של שטח ניכר, בעל צורה מאורכת בתכנית, חולק על ידי קיר רוחבי לשני חלקים. החלק המזרחי מעל המצוק, קטן יותר בשטח, אך מוקף בחומה חזקה יותר, היה ככל הנראה המצודה של מושל האזור. מאוחר יותר, במאה ה -9, הוקמה תפילת סורב סטפנוס על חורבות המבצר, שסביבו היה יישוב קטן.במרכז העיר תוכלו לראות את כנסיית סורב אסטוואצצין עם הכיפות, שנבנתה מגושי אבן חצובים לחלוטין בשנת 1848. העיר שימרה בית קברות עתיק, שקבורותיו מתוארכות למאה 9–14; לידו נמצאת כנסיית סורב קרפט, ביציאה מהעיר לכיוון ארטסוואקאר השתמרה כנסייה קטנה של סורב הובנס.בקיץ, עיירת הנופש סבן מושכת במיוחד נופשים ומטיילים. הוא ממוקם על החוף הצפון מערבי של אגם סבן היפה. “סוואן כל כך יפה שאדם רוצה לטבוע בו”, כתב המשורר הארמני אווטיק ישאקיאן על האגם. ואכן, סבן עם סביבתה היא אחת האטרקציות הטבעיות היפות בארמניה, הפנינה שלה. פלא הטבע הזה ממוקם בגובה של כ- 1900 מטר מעל פני הים, ומוקף רכסי הרים מכל עבר. סבן ממוקמת כל כך גבוה עד שנראה כאילו השמים נוגעים במימיו הצלולים. הוא מחולק לסבן קטן וסבן הגדול. על פי כמה דיווחים, גיל המאגר הוא 25,000 שנה.סבן הוא פארק לאומי. הוא כולל 5 שמורות ו -22 שמורות עם צמחייה ובעלי חיים עשירים. במימיו, מלבד מיני דגים אחרים, פורל סבן חי, הידוע בכינויו “אישחאן”, שפירושו “דג נסיך”. זה נקרא כך בגלל גודלו הגדול למדי, כמו גם הטעם והתכונות התזונתיות הגבוהות מאוד שלו.מנזר Sevanavank הוא האטרקציה המפורסמת ביותר בסביבת אגם סבן. הוא ממוקם על חצי האי סבן. לפני רדוד האגם, חצי האי היה אי קטן המופרד מיבשת על ידי מיצר של שלושה קילומטרים. הוא האמין כי המנזר הוקם על ידי גרגורי המאיר עצמו, שבנה שני מקדשים במקום המקדש האלילי – סורב קרפט (לא נשמר) וסורב הרוטיון (רק היסוד נשמר).מיקומו החיובי של האי תרם לריבוי אחיהם הנזירים, ובנייתו הפעילה של המנזר החלה. הצעד הראשון היה הקמת קירות, שבגינם נחתך מדף בסלע סביב האי והונחו עליו אבני אבן גדולות. חומה הקיפה את האי ומגדל שמירה עם שער קטן נבנה מעליו. לאחר מכן, על חשבון הנסיכה מריאם, בתו של מייסד שושלת בגראטיד, אשוט הראשון, הוקמו שתי כנסיות, תאים ומבנים חיצוניים. כנסיות סורב אראקלוטס וסורב אסטוואצין (871–874) שרדו עד עצם היום הזה. אלה כנסיות קטנות, שלוש אפסיסיות, עם כיפות צולבות. הם נבדלים על ידי אופי הבנייה, המיוצר בכנסיית אסטוואצצין מאבנים חצובות טהורות המותאמות היטב בתפרים. דלתות העץ המגולפות (1176 ו -1486) של כנסיית אראקלוטס והבירות המגולפות של הגאוויט שלה (בהריסות) נשמרות במוזיאון ההיסטוריה של ארמניה בירוואן.חיי המנזר אינם ארועים במיוחד. המדהים ביותר מתייחס לסוף המאה ה -9, אז חי כאן זמן מה המלך הארמני אשרות ירקאט (עירון). מכאן הוא נתן קרב לערבים שהגיעו לחוף סבן. בקרב זה, מלבד הניתוק הקטן של המלך הארמני, השתתפו גם האחים הנזירים. הניצחון על הערבים היה שלם, הנזירים ייחסו אותו לרצון ההשגחה, אשוט לגבורתם. פרק זה של ההיסטוריה הארמנית מתואר ברומן “גבורג מרזפטוני” על ידי הסופר מורטסן (1854–1903), אנדרטה שהוקמה על דרך סוואן-דיליג’אן, ליד הכפר צובגיוך.בשנת 1930, הנזיר האחרון עזב את האי, והמנזר חדל להתקיים במשך זמן רב. נכון לעכשיו, המנזר פועל שוב, נפתח בית מדרש תיאולוגי על שם הקתוליקוס של כל הארמנים ווזגן הראשון (שנמצא ממש מתחת לכנסיות).נוראטוס הוא אחד הכפרים הבודדים באזור ששמרו על שמם עוד מימי קדם. במאה ה -16 שכן כאן מגוריהם של המלכים הארמניים (נסיכים). במרכז הכפר הוקמה כנסיית סורב אסטוואצצין (שהשתמרה בהריסות). בכיתוב הבנייה עליו נכתב כי הכנסייה הוקמה על ידי סחאק מגגרקוניק בסוף המאה ה -9. הוא מורכב מבלוקים גדולים של אבן חתוכה טהורה, וזה סוג של אולם כיפה. במאה ה -14 הכנסיה נהרסה על ידי הפרסים ונבנתה מחדש במאה ה -15.בפאתיו הדרומיים של נוראטוס יש כנסייה קטנה עם כיפה צולבת של סורב גריגור (המאה X), על הקיר המזרחי שלה יש כיתוב לבניין, שאומר כי הרקולס מסוים היה תורם הכנסייה. במאה ה -13 נוספו לכנסייה שתי קדושות קטנות.האטרקציה המקומית החשובה ביותר שאליה מגיעים אנשים לנוראטוס במיוחד היא “יער” החצ’קרים. זהו בית קברות ענק, המשמש מימי הביניים המוקדמים ועד ימינו.בין אזורי גגרקוניק לוואיוט דזור, על כביש מרטוני – יגנאגנזור, יש קרוואנסריי. הוא נבנה בשנת 1332 על המדרון המזרחי של מעבר סלים בתקופת שלטונו של הנסיך צ’זאר אורבליאן כסוג של מלון לסוחרים הנוסעים בדרך המשי הגדולה. עם זאת, השיירה שימשה לא רק כלינת לילה. סוחרים מערים ומדינות שונות התכנסו כאן, החליפו מידע, חלקו חוויות וביצעו עסקאות חשובות