ונאדזור הוא השלישי, אחרי ירוואן וגיומרי, מבחינת אוכלוסייה, העיר ארמניה, המרכז המנהלי של אזור לורי. זו עיירה יפה עם בתים הבנויים מטוף ארט ורוד, על רקע ההרים המיוערים שמסביב.במערב אזור לורי נמצאת העיר טומניאן, על שם הקלאסיקה של הספרות הארמנית הובאן טומניאן. מנזר קובייר ממוקם ליד העיר.כנסיית המנזר הראשית – קטוחיק – נבנתה בסוף המאה ה -12. הפורטל שלה מעוטר במסגרת מגולפת. באפסיס נשמרו ציורי קיר מדהימים: דמות אם האלוהים והמלאכים המלאכים, הקודש על המדרגה האמצעית ודימויים של קדושים בתחתית. הקיר המערבי וחלקו של הקיר הצפוני תפוסים בתמונות של תשע דמויות גבריות בתלבושות חילוניות, כמו גם אישה וילד הפונות לכיוון הצד המזרחי, שם מתואר ליד הלביאה לוחם, ככל הנראה סנט ג’ורג ‘. אחד עשר הקיטורים האלה הם דיוקן משפחתי, אולי של הענף הצעיר ביותר של הזכרידס, שהיה בעל רכוש גדול לאורך נהר דב, שעליו עומד קובייר. ממזרח, קתוג’ייק צמוד לכנסיית מריאמאשן, הבניין הקדום ביותר של המתחם. הוא נבנה בשנת 1171 על ידי הנסיכה מרים, בתו של המלך קיוריקה השני. במאה ה -13, המנזר נקנה על ידי הזכרידים, שהכריזו כי כלכסדוניזם נפוץ בגאורגיה. תחתם, בשנת 1279, נבנה מגדל פעמונים ששימש מאוחר יותר כספת קבורה, ומספר בניינים. במרחק מה מהמתחם הראשי, מימין ומשמאל לאורך המדרון, השתמרו מבני מנזר אחרים, מבנים, כמו גם מערות תאים.העיר אלאוורדי (הממוקמת 50 ק”מ מוואנזור) היא המרכז העתיק של תעשיית הנחושת בארמניה. בסוף המאה ה -19 רכשו יזמים צרפתים את הזיכיון למכרות נחושת מקומיים. הם בנו מפעל, בנו תחנת כוח.בין האטרקציות המקומיות, המעניין ביותר הוא גשר סנאחין. מבנה זה, המצטיין בתכונותיו ההנדסיות והאמנותיות, מחבר בין גדות נהר דבד בעיר. גשר קשת חד-פעמי זה נבנה בשנת 1192. הוא מעוטר בדמויות של חתולים שבוצעו בלקוניות.מנזר סנאחין ממוקם בכפר בעל אותו שם, על רמה הררית קטנה, סמוך לקניון נהר דבד. מצידו השני של הנהר נמצאת העיר אלאברדי.המועד המדויק להקמת המנזר לא נקבע. עם זאת, ידוע שבמאות ה- 10-11 הגיע מספר הנזירים לכמה מאות אנשים. הוא האמין כי אלה היו כמרים ארמנים שגורשו מביזנטיון על ידי הקיסר רומן לקפין. במהלך תקופה זו רכש סנאחין את משמעות מרכז החינוך בארמניה. בית הספר במנזר שלו הפך לאקדמיה המכונה האקדמיה של גריגור מגיסטרוס פחלאוווני. ידוע בכך שמדענים מצטיינים לימדו שם. בשנת 1051 תרגם פקהלבוני את יצירתו של אוקלידס “התחלות” לארמנית – כמעט 70 שנה קודם לתרגום הלטיני. הוא לימד רטוריקה, פילוסופיה ומתמטיקה.גריגור מגסיסטרוס פאחלבוני: החייאת המחשבה המדעית והפילוסופיה השנייה
המנזר משתרע על שטח קטן של כ -2 דונם, שבחלקו המרכזי, סביב המקדש הראשי של סנהין – סורב אסטוואצין – כנסיית אמנפרקיך וכנסיית סורב גריגור (המאה 10), בניין האקדמיה (המאה ה- 11), מחסן הספרים (1063), הבניין. גלריות (סוף המאה 10), narthex (11821) ומגדל הפעמונים (13).כמה קילומטרים מסנאחין יש מנזר נוסף – חגפט, זמן הקמתו מתחיל בערך במאה העשירית. בשטחה יש כנסיות, קפלות, אחסון ספרים, מגדלי פעמונים. מגדל הפעמונים של הגפת הוא הקדום ביותר בארמניה ממתקנים כאלה, ובמאגר הספרים מדברים על ההארה הגבוהה של האוכלוסייה של אז. ידוע שהייתה ספרייה עשירה מאוד בהגפת. אחד מאוצרותיה הוא בשורת הגהפט משנת 1211, עליה עבדה המיניאטורית מרגאר. בכנסייה הגדולה ביותר של מתחם סורב נשאן השתמרו קומפוזיציות פיסוליות, שברי ציור המזבח, כמו גם ציורי קיר ייחודיים. גם בשטח ההגפט יש גלריה עם מספר רב של חצ’קים שונים.בדיוק כמו בסנהין, הם למדו מדעי הרוח, תיאולוגיה, מוסיקה, ציור ושכתוב ספרים. זמן מה, מאז 1760, חי כאן המשורר הארמני הגדול אשוג סיאט-נובה.בין האנדרטאות של חגפט: הכנסייה הכיפתית של סורב אסטוואצצין (1025), הכנסייה הכיפתית של סורג גריגור (1005), כנסיית סורב נשאן (המאה 10), הפרוזדור (המכונה “בית אמזאספ”, 1257), מחסן הספרים (אמצע המאה ה- 11), בית המחסן (13) מאה) ומגדל פעמונים (1245). כולם, למעט הפרוזדור והמחסן, דומים לאלה של סנהין.כלבלב ופיל: מה מעניין במקדש בארדי?חגפט וסנאחין נכללו ברשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק”ו בשנת 1996.על הגדה השמאלית של נהר דבד, מוקף ביערות צפופים, שוכנת העיר אכטלה, האטרקציה העיקרית שבה היא מבצר המנזר פגנדזאנק (אכטלה) שנוסד במאה העשירית. כאן צילם סרגיי פרג’אנוב כמה פרקים מסרטו “צבע הרימון”. מקום ראוי לציון נוסף על מפת העיר וסביבתה הוא טירתו של פטרון ובעל הנפט מיקאל ארמיאנטס, ידידו וחברו של אלכסנדר מנטשב, שנבנה בשנת 1905 וכאילו התגלם מדפי היסטוריה של אגדות.בין קובייר לאלאוורדי נמצא הכפר אודזון עם המקדש בעל אותו השם, שנבנה במאות 6-7