בין המלחינים שקמו בשנות ה-50 וה-60 היו: אראם ג. ארוטוניאן, אראם ארוּטָיוניאן, אדוּאַרד מ. מירזויאן, אֶדְמוּנד א. אוֹגַנֵסְיָאן ועוד. נושא אחד מרכזי הפך להיות האבסורד על השלום. ישנה העשרה גדולה בז’אנרים ובצורות מוסיקליות, עדכון בשפת המוסיקה. ישנה גישה יוצרתית יותר לפולקלור, השימוש באינטונציות שטחות נגע בקטעי מוסיקה ארמנית עתיקים שטרם נגעו בהן. יש שימוש רחב יותר באמצעים הבעיתיים של המוסיקה העולמית המודרנית. נכתבים אופרות לסיפורים מודרניים – “הגיבורה” של אֶדְמוּנד א. סטֵפַּאניאן (הפקה 1950), “ארצוואברד” של אראם ארוּטוניאן (הפקה 1957); על נושאים מההיסטוריה של העם הארמני – “נונה” של אדּוּאַרד מירזויאן (חיבור 1947), “אגסי” של קָרֶן אוֹ. זַכְרִיַּן (חיבור 1954), “חַצָּאור אַבּוֹבְיָן” של ארמניאן (הפקה 1960). אחת מהקריטריונים המרכזיים בחיי המוסיקה היא הפקת הבלט “ספרטק” של חצ’טוריאן (1956, במאי אופרת קירוב בלנינגרד). בנוסף לבלט הזה, ישנם בלטים נוספים – “סֵוואן” של יֵאגִיזָארֵאן (הפקה 1956), “האל עוולמים” של אוֹגַנֵסְיָאן (הפקה 1966).הז’אנרים של אופרטה ומחזמר מוזיקלי ממשיכים להתפתח באופן אינטנסיבי (א.ס. איווזיאן, ו.א. טיגרניאן, ב.א. קוטויאן, ס.ח’. ג’רבשיאן, א.פ. דולוחניאן). בז’אנר הווקאלי-סימפוני פופולריות זכו “קנטטת למולדת” (1948), “סיפור על העם הארמני” (1961) של ארוטוניאן. הושגו הצלחות רבות בז’אנרים הסימפוני והקאמרי – “האוברטורה החגיגית” של ארוטוניאן, ציור סימפוני “לזריעת השמש” של אג’יאזריאן, קונצ’רטו לחצוצרה ולתזמורת של ארוטוניאן, “בלדה גיבורתית” לפסנתר עם תזמורת של בבאדז’אניאן, “מחולות סימפוניים” ו”תנועה נצחיה” לכינור עם תזמורת של מירזויאן. סימפוניות נכתבו על ידי א.ל. סטנניאי, ל.א. חודג’א-אינתוב, א.ג. ארוטוניאן, ד.ג. טר-טטוויסיאן, א.ס. אוואנטוב, ג’.א. ארוטוניאן, א.ו. אד’ז’מיאן ועוד. בז’אנר של המוזיקה הכמרית פועלים בהצלחה אדמונד מירזויאן (קווארטט, סונטה לצ’לו ופסנתר), אדוארד אוגנסיאן (קווארטטים, קוונטט), אראם איווזיאן (טריו לפסנתר, סונטה לכינור ופסנתר), ד.ג. טר-טטוויסיאן, ל.מ. סריאן, ג’.מ. אכיניאן, א.ד. אברמיאן, ג’.מ. צ’בוטריאן, ל.א. אסטבצ’טוריאן, א.ג. כודויאן; בז’אנר של הרומנסה – ג.א. צ’טשיאן. בתחום השירה התקבל אדריך א.מ. סטיין – מחבר למחזות שונים למקהלה, סוליסטים ותזמורת (“שיר העמק אררט” ועוד). פועלות פעולה רחבה ביצירת שירי מסעדה ופופולריים (א.ס. איווזיאן, א.פ. דולוחניאן, א.ג. ארוטוניאן, א.א. באבג’אניאן, א.א. בגדסריאן, א.ו. אג’מיאן, ק.א. אורבליאן, כ.מ. אבטיסיאן ואחרים). מוזיקה לילדים נכתבת על ידי ס.ו. סמווליאן, י.א. גבורקיאן ואחרים.הישגים משמעותיים של מלחיני ארמניה בשנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 ניכרים באופרות: “סאיאת-נובה” של א.ג. ארוטוניאן, “התרסה” של ארמניאן, “טבעת אש” של טרטריאן, “אגדה למבוגרים” של א.א. ארוטוניאן; בבלטים – “אלטוני” של אוגנסיאן, “אין סוף” של אורבליאן, “פרומתיאוס” של אריסטקסיאן. יצאו לאור סימפוניות גדולות (אוגנסיאן, אכיניאן, טרטריאן, אריסטקסיאן, ארוטוניאן) ויצירות לקאמרה (מירזויאן, סריאן, אובונץ, מנסוריאן, אדז’מיאן).הישגים של המוזיקה הסוציאליסטית הארמנית הוצגו במהלך הכנס הארמני השני של האמנויות והספרות במוסקבה (1956), בפסטיבלים “זקקזית פריס” ובדקדות ברפובליקות הסוציאליסטיות ומדינות החבר הסוציאליסטית. רבות מיצירות מלחיני סוציאליסטי ארמניה זכו בפרסי המדינה של הסוציאליסטיים המאוחדים ובפרסי המדינה של רפובליקת ארמניה.המוזיקולוגיה הסוציאליסטית הארמנית פותחת נושאים של היסטוריה ותיאוריה של המוזיקה העממית והמקצועית, שאלות של אסתטיקה. זוהו ושוחזרו מספר יצירות מוזיקליות של קלאסיקנים של האמנות הלאומית. מסתיימת הוצאת כולל היצירות של א.א. ספנדיארוב (בעריכת ג. א. בודאג’יאן), מתנדפים כתבי היד של קומיטאס ומ.ג. יקמליאן (בעריכת ר. א. אטייאן), מתודי הוראה בשפה הארמנית ועוד. בין המוזיקולוגים הסוציאליסטיים הארמנים: ס. א. מליקיאן, א.א. אדמיאן, מ. ג. אגאיאן, א.כ. קושנרוב, ק. א. מליק-ורתאנסיאן, א. א. שאוורדיאן, א. ק. קוצ’ריאן, ג. ג. טיגראנוב, ג. ס. גספריאן, מ. א. מורדיאן, ס. ב. קופטב, א. ג. טטבוסיאן, ר. א. אטייאן, א. א. ברסמיאן, צ. ג. ברוטיאן, מ. ג. ארוטוניאן, מ. א. ברוטיאן, נ. ק. תגמציאן, ג. ש. גיאודקיאן ועוד.האמנות הביצועית בארמניה מייצגים זמרות: האמן העממית של האיחוד הסובייטי א.ב. דניאליאן, ט.ט. סזנדריאן, ג.מ. גספריאן, אמן העם של רסיה הרוסית והאססר של ארמניה ז.א. דולוחנובה; זמרים – אמן העם של האיחוד הסובייטי פ.ג. ליסיציאן, נ.מ. אובאנסיאן, אמן העם של ארמניה ש.מ. טליאן, א.ה. תֵּר־אַבְּרָמְיָן, א.מ. אידיניאן; מנצחים – אמן העם של ארמניה ש.ס. סראג’ב, מ.א. טאווּרִזְיאן, אמן העם של ארמניה ג.א. בודג’יאן, ס.ג’י. צ’ארֶקְיאן, ר.ג’י. סטֶפַּאנְיָן, א.ח’. דורֵן; מנצחי מקהלות – אדם שלא פקד על תרבות אמן העם של ארמניה ס.א. מליקיאן, אמן העם של האיחוד הסובייטי ט.ט. אלטוניאן, אמן העם של ארמניה א.א. תֵּר־אֹוואָנִיסִיאן, א.א. צ’קִידְז’יאן; כנרים – אמן העם של ארמניה א.ק. גבריאליאן, אמן מצטיין של ארמניה א.מ. צ’יצ’יקיאן; ז’י.ע. תֵּר-מֶרְגֶּרְיָן, ר.מ. אגרוניאן; פסנתרנים – י.ס. אירפֶּטְיָן, ס.ו. נַוָּאסַּרְדְּיאן; צ’ליסטים – מ.ו. אברמיאן ועוד. בקרבת העמדות סובייטיות נבחרות: אוֹפַּר ובלט ארמניה (1933), תיאטרון הקומדיה המוזיקלית א.פארוניאן (1942). במסגרת הפילהרמוניה הארמנית (1932): התזמורת הסימפונית, תזמורת חמרית, כתב-שיר חולר, רביעיית קומיטאס (1925), אנסמבל לשירה וריקודי העם, אנסמבל לכלי נגינה שטחיים, התזמורת האסטרדית המדינית (1938). ברדיו ובטלוויזיה פועלים: התזמורת הסימפונית (1966), אנסמבל כלי הנגינה העממיים (1926); בחברת המקהלות – מקהלת קאפלה (1966). ישנה תיאטרון קונסרבטוריון קומיטאס (ארֶבָּאן), חמישה בתי ספר למוזיקה (ארֶבָּאן, לנינאקאן, קירובקאן, קפאן), בית ספר למוזיקה מקצועית בינונית (ארֶבָּאן), 65 בתי ספר למוזיקה. במכון לאמנויות של אקדמיה המדעים של האיחוד הסובייטי בארמניה הוקמו מחלקות למוזיקה וליצירה מוזיקלית עממית