אַבֶטִיק סַאַקוֹבִיץ’ אִיסָאהַקְיַאן, 1875–1957 — משורר, סופר ופובליציסט ארמני־סובייטי. אַבֶטִיק אִיסָאהַקְיַאן חי חיים מופלאים ומלאי אירועים. קשה להפריז בחשיבות תרומתו לספרות הארמנית החדשה. אך איסאהאקיאן לא היה רק סופר — הוא היה גם פעיל ציבורי ופוליטי, שלא חשש לשאת נשק ולהגן על נרדפים. בילדותו סיים את סמינריית קֵבוֹרְקיָאן באֶצְ’מִיאַדְזִין, ולאחר מכן נסע ללייפציג ללמוד פילוסופיה ואנתרופולוגיה. התקופה הייתה סוערת, ומצבם של הארמנים הלך והחמיר. כמו רבים מבני דורו, הצטרף איסאהאקיאן הצעיר בשנת 1895 למפלגת “הפדרציה המהפכנית הארמנית” (דַשנַקצוּצוּן). הוא היה בין אלו שהבינו את גודל הסכנה שאיימה על העם הארמני. אך הוא וחבריו נעצרו, ולאחר שנה של מאסר הוגלה לאודסה. במוזיאון הספרותי של אודסה שמורים מכתביו וכתבי־ידו מאותה תקופה. לאחר מכן חזר ללימודיו באירופה, שב למולדתו ופעל בקבוצת הספרות “וֵורנָאטוּן” בטביליסי. יחד עם חבריו לקבוצה תרם תרומה עצומה להתפתחות הספרות הארמנית, ורבים משיריו הפכו לנכס של העם. איסאהאקיאן לא זנח את פעילותו הפוליטית, וב־1911 נאסר עליו להיכנס לשטחי האימפריה הרוסית בשל פעילותו המהפכנית, והוא עבר לגרמניה, שם ייסד את “החברה הארמנית־גרמנית” יחד עם יוהנס לֶפּסיוּס. פרוץ מלחמת העולם הראשונה והרדיפות נגד הארמנים שהגיעו לשיאן בג’נוסייד אילצו את איסאהאקיאן להצטרף לארגון “נֶמֶזִיס”. הוא חי במדינות רבות באירופה — בצרפת, בשווייץ — והיה בקשר אישי עם אינטלקטואלים רבים בני זמנו. בשנת 1936 שב לבסוף לארמניה הסובייטית. חזרתו של סופר בעל שם אירופי הפכה לאירוע גדול, והוא התקבל מיד כחבר באיגוד הסופרים של ברית־המועצות. בשנת 1937 ריחפה מעליו סכנת מאסר במסגרת הטרור הגדול, אך ניצל הודות להתערבותו של גריגוֹרִי אַרֻתִינוֹב, מזכ״ל המפלגה הקומוניסטית של ארמניה, שמחק את שמו מרשימת העצורים שהוגשה ל־נ.ק.ב.ד. עם זאת, עד סוף ימיו היה נתון לפיקוח קפדני
