גוונד אלישאן (1901–1820) – בשמו בלידה קֶרוֹבְפֶּה אלישאניאן – מן החוקרים הארמניים הבולטים, אתנולוג, מלומד ומשורר.חבר בקונגרגציה הקתולית של המְחִיתָריסְטים (ונציה). קֶרוֹבְפֶּה אלישאן נולד ב־6 (18) ביולי 1820 במשפחת חוקר־נומיסמט, בקונסטנטינופול. לאחר לימודיו שנתיים בבית הספר הארמני־קתולי המקומי, הובא בגיל שמונה לוונציה, שם למד בבית הספר של המחיתאריסטים במנזר הארמני הקתולי של סן לזרו. שם רכש שליטה מושלמת בשפה הארמנית העתיקה – גְרָאבָּאר, וכן באיטלקית, אנגלית, גרמנית וצרפתית, יחד עם ידע רחב בהיסטוריה, גאוגרפיה ובלשנות. את לימודיו סיים בזמן קצר באופן חריג. בגיל 14 קיבל את מעמד הנזירות ושינה את שמו לגוונד – על שם גיבור המאבק הלאומי הארמני משנת 451, גיבור קרב אווארייר. כשהיה עדיין תלמיד בסמינר, הפך לחבר בקונגרגציה המחיתאריסטית העוסקת בארמנולוגיה. מיד לאחר סיום לימודיו מונה למורה באותו בית ספר. ב־7 ביוני 1840 הוסמך גוונד אלישאן לכמורה ומונה למורה, ולאחר זמן קצר – למפקח בבית הספר הארמני מורדיאן בפריז. בהמשך הועבר בית הספר מורדיאן מפריז לוונציה, וגוונד שב למנזר סן לזרו. בשנים 1849–1855 שימש כעורך הראשי של כתב העת של המחיתאריסטים בונציה – “בזמַוֶופ”. “אלישאן מילא תפקידים שונים במנזר מתוך חובה, ולמרות שבבחירות לאַבָּט הכללי של מסדרת המחיתאריסטים הוצעה מועמדותו מספר פעמים, הוא סירב תמיד ונשאר נזיר פשוט.” משנות ה־30 של המאה ה־19 מגלה אלישאן עניין עמוק בתחומי הארמנולוגיה השונים. בספריות, מוזיאונים וארכיונים של ערים רבות במערב אירופה הוא חוקר כתבי יד ארמניים ומגלה חומרים רבי־ערך הקשורים להיסטוריה ולתרבות העם הארמני. אלישאן הוא מחברם של חיבורים מקיפים על ההיסטוריה, האתנוגרפיה, הגאוגרפיה והתרבות הארמנית, ורבים מהם תורגמו לאיטלקית, אנגלית, צרפתית וגרמנית. למרות פטריוטיותו העמוקה, אלישאן היה מתנגד למאבק הלאומי־מהפכני הארמני, כשהוא מאמין בטעות שהמאבק רק מעורר את אכזריות הטורקים ללא כל סיכוי אמיתי לתחיית מדינה ארמנית. פסימיזם עמוק זה הנחיל בו את האמונה כי “צריך להסתגל” לשלטון הברברי והזר
