פריק

(1234–1315) — משורר. שמו האמיתי אינו ידוע.המידע הביוגרפי עליו נשמר כמעט אך ורק בשיריו. ידועים רק שמות אביו ודודו — תגוֹוש ודודוֹנה. מתוך יצירותיו עולה כי נולד בראשית הכיבוש המונגולי של ארמניה. חי במזרח ארמניה בתקופת הפלישה והשליטה הטטרו־מונגולית. לדעת החוקר האמריקאי רוברט תומפסון, מוצאו היה מסיוניק. ייתכן שגם המשורר עצמו היה שבוי בידי המונגולים. בתחילה היה אדם אמיד, אך לאחר שירד מנכסיו נאלץ, במקום מסים, למסור כעירבון את בנו — שאותו לא הצליח להשיב.לפי מקורות שונים השתמרו כ־45 או יותר מ־50 משיריו, והטובים שבהם נחשבים ל”פנינות עולם השירה “. הוא נחשב למייסד השירה החברתית־מחאתית. חלק מיצירותיו נכתבו בארמנית קלאסית, וחלקן בארמנית של ימי הביניים — כפי שכתב בעצמו: “כותב כך בבהירות כדי שכל אחד יבין”. ישנם גם שירי אהבה, ובהם אחד הבולטים — “פרח האהבה”. הוא כתב גם שירים ברוח ההוראה הנוצרית על ארעיות החיים הארציים (כגון “למה לבי נחבט?”). אך גם בהם, למרות מבטחו באל וציפייתו לישועה, מותח פריק ביקורת על חמדנות של הכובשים הזרים.בשירתו של פריק בולטת שנאת העם הפשוט לדיכוי הפאודלי ולעול המונגולי, וכן כמיהותיו ותקוותיו. בשיר “תלונות” וביצירות אחרות מתגלה פריק כפטריוט גדול המוקיע את העריצות המונגולית. עם זאת, באחד משיריו מביע פריק סימפתיה כלפי ארגון־חאן