הובנאנס ירזנקאצי

הובנאנס ירזנקאצי
(1225–1293) — מחבר שיר האהבה הראשון בספרות הארמנית.  הוגה דעות ואיש ציבור וכנסייה.אובנאנס ירזנקאצי נולד בערך בשנת 1230 בעיר ירזנקה או בסביבותיה. היה בנו של כומר, ולדבריו השתייך למשפחת אצולה. את השכלתו הראשונית קיבל באזור הולדתו, ובמיוחד במנזר סורב מינאס. לאחר מכן המשיך את לימודיו בחור ויראפ אצל ורדן אראווולטסי. בשנת 1268 קיבל את דרגה רוחנית- וארדאפט. בשנות השבעים ערך מסעות ברחבי ארמניה וקיליקיה, עסק בהוראה ובהטפה. בתקופה זו זכה לפרסום רב והפך לאחד המטיפים והחכמים הנערצים בארמניה.מלכים קיליקיים ואצילים בכירים פנו אליו לעיתים קרובות בבקשת עצה. בשנת 1280, בירזנקה, לבקשת הכומר גריגור סאנאחנצִי, כתב שני חיבורים — “הגדרות וכללי מסדר האחים” ו־”כללים נוספים ועצות לנוער החילוני” (המוכרים יחד בשם “חוקת אחוות ירזנקה”), שנועדו “לתקן את מידות הנוער הסוער בעיר”. כתבים אלה התבססו על רפורמות המקבילות של הח’ליף א־נאסר. לאחר מכן עמד בעצמו בראש “אחוות ירזנקה”, שהייתה איגוד של שכבות העבודה הצעירות בעיר, ללא קשר למקצוע או עיסוק.ב־1281 נסע לירושלים, שם כתב מזמור לכנסייה, את “ביאור דברי פילון האלכסנדרוני”, ועבד על תרגום ספרים מדעיים. לאחר מכן שב לקיליקיה, וב־1284 נשא נאום לרגל הענקת תואר האבירות לבני המלך לֵאון — הֵתום ותורוס. בסוף 1284, בדרכו חזרה לירזנקה, עצר בטביליסי ושם נשא דרשה בפני חצר המלוכה. לאחר מכן שב לסורב מינאס והחל בפעילות ספרותית ענפה (רוב יצירותיו נכתבו בשנים 1284–1293). הוא נלחם באיחוד הכנסיות, חיבר דרשות ונאומים אנטי־קתוליים.בני דורו כינוהו “קדוש וחכם”, “בלתי מנוצח”, “מתוק־קול”, “בּיולבּוּל” (זמיר). הוא עסק בהעתקה ובהפצה של כתבי יד פילוסופיים ותאולוגיים, ערך קבצים וכתב בעצמו יצירות רבות — יותר ממאה חיבורים פיוטיים ופרוזאיים ששרדו. בשנת 1290, בעקבות פלישת הממלוכים, נאלץ לעזוב את ירזנקה ולעבור לקיליקיה, שם נפטר בשנת 1293 במנזר אַקנֶר. נקבר במנזר סורב נשאן בירזנקה, ועל פי המסורת קברו היה זמן רב מקום עלייה לרגל.לאורך זמן רב בלבלו בין אובנאנס ירזנקאצי פלוזה לבין בן דורו הצעיר יותר, משורר ופילוסוף בעל אותו שם, הידוע גם כאובנאנס ירזנקצי או צורצורצִי