“הציור שיצר האמן איננו מסוגל לשחזר יצור חי הנמצא בתנועה, שהרי כל ציור הוא בקירוב בלבד, ובו גם דמיון וגם משהו מעדות שקר.”
אובנס אימסטסֵר
אובנס אימסטאסר, או אובנס סרקוואג (בערך 1045–1129) — היה משורר, פילוסוף, תיאולוג, אסטרונום ורפורמטור של הלוח הארמני
ביוגרפיה
לפי המסורת, אובנס אימסטאסר חי במנזר אחפאט. מעט ידוע על חייו ופעילותו. נשתמר “חייו של אובנס סרקוואג”, שנכתב בשנת 1378 הסופר מתֵּאוס מן הכפר אנגהקות. מן ה”חיים” משתמע כי נכתבו כמה שנים לאחר מות סרקוואג בידי מחבר לא־ידוע. מקורו של החיבור — בין השאר סיפורי נזיר שהיה תלמידו של סרקוואג. לדברי החוקר א. אברמיאן, ה”חיים” נכתבו ככל הנראה במחצית המאה ה־12. על בסיסם, וכן על סמך עדויותיהם של מחברים ארמנים נוספים מן ימי הביניים — סמבל אנצי, קיראקוס גנדזקצי, וארדן ארוולצי ומחיטר אייריוונצי — ניתן לשחזר חלקית את הביוגרפיה של סרקוואג. על פי מקורות אלה, אובנס סרקוואג נולד באזור פריסוס, במשפחת כומר. הוא למד במנזר אחפאט ובאסכולתו של הוארדפט אורתצאצי; רכש השכלה רחבה ומגוונת. חי ופעל בעיר אני, שם עמד בראש בית ספר תיאולוגי (וורדפטראן), שבו לימדו לצד תיאולוגיה גם דקדוק, מתמטיקה, פילוסופיה, תורת הלוח, קוסמולוגיה ומדעים נוספים. בהמשך עמד גם בראש בית הספר התיאולוגי של מנזר אחפאט. אובנס סרקוואג זכה למוניטין כאחד מחשובי התיאולוגים והמלומדים של תקופתו — משורר, מחבר פורה, מחנך ומנהל מצליח של מרכזי חינוך ארמניים
יצירתו
במחצית השנייה של המאה ה־11 היה הלוח הארמני הגדול לוח נע, דבר שיצר בלבול בקביעת מועדיהם של החגים הכנסייתיים. אובנס אימסטאסר יצר לוח קבוע, שסידר את זמני החגים. לוח זה כונה “הלוח הקטן”. ב־1084 הסתיים מחזורו של הלוח הארמני הגדול, שנקבע בידי אנאניה שירקל־532 שנה (552+532=1084). בשל כך גברה הדחיפות ביצירת טבלאות חדשות — ואת אלה חיבר אובנס אימסטאסר, שהחל את חישוביו משנת 1084, ובה בעת הפך את הלוח הארמני מלוח נע ללוח קבוע. ההיסטוריון קיראקוס גנדזקצי (מאה 13) כתב עליו: “המלומד ביותר, המעלֶה רבים בידיעותיו, בקיא בכל, חכם אובנס מאחפאט, המכונה סרקוואג, למד וכתב ספרים רבים והשאיר אחריו זיכרון טוב. הוא עשה את אשר רבים חלמו עליו אך לא יכלו לבצע: הוא חיבר לוח ארמני יציב וקבוע במקום הלוח הבלתי־יציב והנע, וכן יישב את לוחות השנה של כל העמים עם הלוח הארמני…” אובנס אימסטאסר נחשב לאחד מגדולי מלומדי ימי הביניים בארמניה, ממשיך מסורת האריסטוטליות, ומחשובי ההוגים של תקופתו. הוא הותיר אחריו חיבורים רבים בתחומים שונים: היסטוריה, מתמטיקה, קוסמוגרפיה, תורת הלוח, פילוסופיה וספרות. ידועים חיבוריו הדתיים והפרשניים, וכן תרגומיו של יצירות מחברים קדומים וביניימיים: פילון מאלכסנדריה, דיוניסיוס האראופגיטי, גרגוריוס מניסה, אריסטו, פורפיריוס ואוקלידס. הוא היה גם משורר ומחנך בולט. בבתי הספר המנזריים לימד דקדוק, חשבון ומוזיקה, ובמסגרת זו גם יסודות כתיבת החאז — הכתיב המוזיקלי הארמני. הוא חידש את אמנות מזמורי התהילים. עסק בבדיקת כתבי־יד עריכה ושיפור הביצוע הליטורגי, במיוחד במנזר אחפאט ובקתדרלת אני; ואף השתתף אישית בשירות הדתי. היה נודע כמחבר בלתי־מנוצח של דרשות ומזמורים — ואף בגאורגיה, שמלכה דוד היה מגיע אליו לברכה: “המלך הגאורגי דוד, אביו של דמטרה וסבו של דוד וגיאורגי, אהב אותו אהבה גדולה; וכאשר שמע על בואו, היה קם, יוצא לקראתו ומבקש את ברכתו
תרומתו למוזיקה ולאסתטיקה
אובנס אימסטאסר תרם תרומה חשובה להתפתחות המסורת המוזיקלית הארמנית, שהובילה לפריחה הגדולה בקיליקיה. עיסוקו כלל פיתוח שאלות אסתטיקה מוזיקלית, ביצוע אמנותי ופיוט. הוא הותיר חותם עמוק באסתטיקה הארמנית. בעיניו, מוזיקה היא אמנות הנולדת מן שאיפת האדם לחקות את הטבע וללמוד ממנו. בטבע מוצא האדם דגם בלתי־מושג של יופי והרמוניה; בשאיפתו לתפוס דגם זה הוא זוכה לדחף נצחי לשאיפה לשלמות
