מחיתאר גוש

מחיתאר גוש (בערך 1120/1130, גנזק – 1213, מנזר נור גטיק) היה הוגה דעות, איש דת, סופר וציבורי ארמני דגול, מן הדמויות המרכזיות של הרנסאנס הארמני המוקדם. האנציקלופדיה האמריקאית מונה אותו בין נציגיו הבולטים של הרנסאנס הארמני, והחוקר הבריטי ד. לנג השווה את משליו לאלה של איזופוס ולאפונטיין

ביוגרפיה

מקור השם “גוש” פירושו בארמנית “בעל זקן נדיר”. עיקר המידע על חייו נשמר בכתביו של קיראקוס מגנזק. גוש נולד בגנזק (כיום גנג’ה שבאזרבייג’ן), עיר שבה חיה קהילה ארמנית גדולה תחת שלטון טורקי. מועד לידתו אינו ידוע, אך מאחר שמת בשנת 1213 “בזקנה מופלגת”, חוקרים מניחים שנולד בין 1120 ל־1130. הוא התחנך בעירו, למד את הכתובים הקדושים בילדותו, ובהמשך למד אצל הוורדפט (המורה הדתי) הובננס מטאבוש, וקיבל בעצמו תואר ורדפט. בהמשך נסע אל ממלכת קיליקיה הארמנית לשם העמקת לימודיו במנזר סב לֶר, ושם קיבל תואר ורדפט נוסף. לאחר מכן שהה זמן מה בארזורום, שם התיידד עם הנסיך הארמני ארצ׳רוני, ולאחר מכן שב לגנזק, שם עסק בהוראה ובכתיבה. רדיפות מצד השלטונות המקומיים אילצו אותו לעזוב, והוא עבר אל חאצ׳ן, שם מצא מקלט אצל הנסיך ווחתאנג טאגאווארזאן. בסביבות 1184 שמע כי ידידו הנסיך ארצ׳רוני השיב לעצמו את נחלותיו בצפון־מזרח ארמניה, והוא עבר אליו והשתקע במנזר גטיק שבאזור קיין, על גדות נהר אחסטב. רעידת אדמה קשה החריבה את המנזר, ובשנת 1188, בעזרת הנסיך איוואן זכריאן, בנה גוש מחדש את המנזר תחת השם נור גטיק (“גטיק החדש”) – ושם לימד וכתב עד מותו. גוש היה דמות רוחנית ומוסרית נערצת בזמנו, השתתף בסינודים של לורי (1205) ואני (1207), ושימש יועץ רוחני לזקארה זכריאן. הוא היה גם איש ציבור שחלם על שיקום המדינה הארמנית העצמאית

כתביו
הקודקס המשפטי (“ספר החוקים של גוש”)

במאה ה־12 ניתנה לקהילה הארמנית בגנזק האפשרות לקיים מערכת משפט פנימית, אך בהיעדר חוק מסודר, סכסוכים רבים הובאו לבתי הדין המוסלמיים. כדי למנוע זאת, חיבר גוש בשנת 1184 את “קודקס גוש” – היצירה המשפטית הראשונה בארמנית, והבסיס לחוק הארמני החילוני לדורותיו. הקודקס כולל הקדמה ו־251 סעיפים, בהם הוא מבחין בין עבירות דתיות וחילוניות ומציע שני סוגי ענישה: רוחנית־כנסייתית וחומרית־גופנית. גוש מדגיש שהעונש נועד לתקן ולחנך, ולא לנקום. הוא ניסח גם את מושג ה“זכות הטבעית”, כביטוי לשכל האלוהי שבאדם — תפיסה מתקדמת ביותר לזמנה. החוק מבוסס על קאנונים כנסייתיים ארמניים וחקיקה מסורתית. הוא הונהג כחוק מחייב בממלכת קיליקיה, ובהמשך אומץ על ידי קהילות ארמניות ברחבי העולם — בפולין (הסטטוט של הארמנים בלבוב), ברוסיה (קרים, אסטרחן), בגאורגיה ובהודו

משליו

גוש חיבר גם אוסף של 190 משלים, בעלי אופי מוסרי ופילוסופי, שנחשבים לאבני דרך בספרות הארמנית. לראשונה נדפסו בשנת 1790 בוונציה

הכרוניקה (“הכרוניקה האלבאנית”)

לגוש מיוחסת גם כרוניקה היסטורית על חיי הכנסייה והמדינה בארמניה ובאזור קראבאך. במאה ה־19 העניק לה ההיסטוריון ג. אלישאן את השם “הקתוליקוסים והמאורעות בארץ אלואנק”. החוקר האנגלי צ’. דאוסט כינה אותה “הכרוניקה האלבאנית”, משום שתיארה את חבל אגוואנק (אלבניה הקווקזית) — אזור שכלל גם את נגורנו־קראבאך הארמנית. הכרוניקה נחשבת למקור מרכזי בהיסטוריוגרפיה הארמנית של ימי הביניים, על אף הבלבול המאוחר בשמותיה בתרגומים לרוסית.

ציטוט אופייני של גוש

אם תאשימו אותי על שגיאותי ולא תתקנו אותן, לא אכעס עליכם — כך דרכנו של עמנו. אך אם תשלימו את החסר באהבה, תזכו לגמול מן האל על מעשיכם הטובים, ותשאירו בכנסייה זיכרון טוב על שמכם