העיר ארמביר, המרכז הניהולי של אזור ארמביר ממוקמת למרגלות הר אראגאטס.תבליטים אוראריים, שנמצאו ליד ארמאוויר, מספרים כי בשנת 776 לפני הספירה הקים מלך ארגישטי הראשון את מבצר העיר ארגיסטיכינילי ואת מערכת ההשקיה של הארצות הסובבות על מי נהר עראק. סקיתים ומדים הרסו את ארגיסטיכינילי בסוף המאה השישית לפני הספירה. בסוף המאה הרביעית לפני הספירה הפכה העיר, ששמה ארמביר, לבירה ולמרכז הדתי של הממלכה הארמנית. המבצר תוגבר, הארמון ובתי המגורים נבנו מחדש. באותה עת מוזכרים מקדשים פגאניים ארמנים, כולל חורשת העץ הדולא הקדושה של אורקל ארמביר, על פי רשרוש העלים שלה בוצעו עתידות. הממצאים, שהתגלו במהלך חפירת המצודה ארגיסטיכינילי-ארמביר, מוצגים במוזיאון האתנוגרפי הסמוך «סרדרפת».עד שנת 1932 נקרא ארמוויר סרדרפט. לא רחוק מארמביר, נמצא מתחם הזיכרון סרדארפאט, שהוקם במקום הקרב סרדאראפאט והנציח את הניצחון על הצבא הטורקי הסדיר על ידי תצורות חמושות ארמניות ומיליציית העם בשנת 1918. המתחם נפתח בשנת 1968

בעיר אכמיאדזין ממוקם האצמיאדזין הקדוש הנצחי, המרכז הרוחני של כל הארמנים. מנזר אכמיאדזין נכלל ברשימת מורשת עולמית של אונסק”ו. קתדרלת איצ’מאדזין, שנבנתה בשנת 303 במקום של מקדש פגאני קדום שהתקיים בתקופה האורארטית, היא לבו של המנזר. המלך טרדאט השלישי והקתוליקוסים הראשונים – גרגורי המאיר, הקימו אותו. האגדה מספרת שלגרגורי היה חזון כאילו ישוע המשיח עלה על המקום הזה משמיים והשאיר שקע עם פטיש זהב לבניית המקדש העתידי. פירוש השם אכמיאדזין הוא “מקום ירידתו של היחיד”.הקתדרלה ייחודית בכך שמגדל הפעמונים הצפוני שלה מתאר את השאה עבאס האיראני. הוא האמין כי התבליט הונח על מגדל הפעמונים כך שמשרתי השאה שנשלחו להשמיד את הקתדרלה לא עשו זאת.הקתדרלה מוקפת במתחם מנזר, הכולל מספר מבנים – האקדמיה התיאולוגית, מעון הקתוליקוס, הסינוד של הכנסייה הארמנית, הספרייה והספרייה, תאי האחווה הנזירית. בשנת 1982, בסמוך למגורי הקתוליקוסים, הוקם בניין המוזיאון בעזרת הפילנתרופים הידועים אלכס ומארי מנוקיאנים. החצ’קרים בשטח חצר המנזר ראויים לתשומת לב מיוחדת.בכניסה לעיר איצ’מיאדזין נמצאת כנסיית סורב ריפסמה. מקדש הכיפה המרכזי נבנה בשנת 618. הוא נקרא על שם האישה הרומית, שרצתה להישאר «כלת ישו» וברחה לארמניה מרומא עם חברותיה (על פי האגדה, הנמלטים היו שלושים ושבע). היא סירבה לחתני האלילים – הקיסר דיוקלטיאנוס רומא, המלך טרדאט השלישי – בארמניה והיא הותתה על כך. שרידי סנט הריפסיים נחים בקבר התת קרקעי.לא רחוק מכנסיית סורב ריפסמה נמצאת כנסיית סורב שוגאקט. על פי האמונה הרווחת, המקדש קיבל את שמו בשם הבתולה המנוחה כאן. עם זאת, שמו של השהיד, על פי האגדה, הוא מריאנה (שרידיה מונחים בקפלה הצדדית הימנית), אך שמה של שוגהקאט קשור לחזונו של גרגורי המאיר ומשמעותו היא “קרן האור הנופלת”.מדרום לקתדרלה נמצאת כנסיית סורב גאיינה. הוא נבנה בשנת 630, במקום בו נקברה, על פי האגדה, גאיינה – מושלתו של הריפסימה, שמתה גם היא מות קדושים ודורג כקדוש. בקפלה הצדדית הדרומית של הכנסייה, ליד אפסיס המזבח, קבורים שרידים של סנט גאיין.ליד איצ’מיאדזין נמצאים חורבות המקדש הייחודי של זווארטנוץ. פירוש השם מתורגם מארמנית עתיקה הוא “מקדש מלאכים ערניים”. ההיסטוריה של זברטנוץ מתחילה במאה השביעית. המקדש הוקם בהוראת בונה קתוליקוס נרס השלישי. יש סיפור שהקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השלישי, שהשתתף בטקס קידוש המקדש, התרשם כל כך מיופיו, עד שרצה להקים מקדש כזה בקונסטנטינופול. עם זאת, האדריכל חובנן מת בדרך לשם.במאה ה 10 זברטנוץ נהרס. רק כעבור 1000 שנה, בשנים 1901-1907, בניהולו של האדריכל טורוס טורמניאן, החלו עבודות שיקום. כיום, על שטח הקתדרלה, יש מוזיאון, שבו נשמרים שברי מבנים עתיקים, לוחות מגולפים וחפצים אחרים. זברטנוץ נכלל ברשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק”ו