היסטוריה של ארמניה
” תזכרו לפחות בארמניה הקדומה, באלף השני לפני הספירה קמה מדינה זו וישר החלה לנהל מלחמת הישרדות עיקשת מול שכניה: אשורים, רומאים,פרסים, ביזנטיים עד שלבסוף נכנעת תחת העול הבלתי אפשרי.כבר בתחילת הדרך אתם שומעים על מעשי הגבורה של הייק האגדי, נכדו של נוח בעל השיער הארוך והידיים החזקות”. א. אנדרייב, סופר וגאוגרף רוסי מתוך הספר – על הריסות של פלמירה הארמנית
ארמניה בתקופה הפרה היסטורית
העקבות הראשונים של האדם בשטחה של ארמניה המודרנית מקורם בפליאוליתית. אחד הכלים האובסידיאניים הקדומים ביותר (לפני 600–400 אלף שנה) התגלה על גבעת סאטני-דאר, על מדרון הר הגעש ארטני. ישנם גם אתרים של התקופה האיכולית המאוחרת (לפני 400¬¬¬ -100 אלף שנה) ואתרים של התקופה הפליאוליתית התחתונה (לפני 12-7 אלף שנה).בתקופה הניאוליתית, בהרי הארמנים, את האיסוף והציד החליפו חקלאות פרימיטיבית, שהתפשטה בעיקר בסמוך לפתיהם של נהרות ההר והנחלים
בתקופת הברונזה הקדומה יחד עם עיבוד האדמה מתפתחת במהירות ריעת צאן, מחקרים ארכאולוגיים בעיירה מזמור (סמוך לעיר ארמביר) שהתקיימה בין האלף השלישי לראשון לפני הספירה, גילו מרכז קדום לייצור ועיבוד מתכות.בין האלף השלישי לשני לפני הספירה, ריעת צאן החלה למלא עיסוק מרכזי בקרב תושבי הרמה הארמנית, כך מתקיימת חלוקה ראשונית לפי העיסוק, רועי צאן העוסקים במלאכתם למרגלות ההר, ועובדי האדמה במישור, מתפתח סחר ראשוני.תאוריה על מוצאו של העם הארמני מתייחסת קודם כל לעדויות עתיקות של עמים באזור גיאוגרפי של הרמה הארמנית.העדויות הראשונות מוזכרות בכתבים של העולם העתיק:מסופוטמיה, חיתים, חורטים וכתבים אוררטים, בהם מלכים אכדים וחיתים מספרים על מסעם לרמה הארמנית
ממלכת אוררטו ותיאוריות על מוצאו של העם הארמני
אוּרָרְטוּ הייתה ממלכה קדומה שמרכזה סביב ימת ואן ברמת ארמניה, ואשר השתרעה במזרח אנטוליה, צפון מסופוטמיה והקווקז (לימים נודע האזור כולו בשם רמת ארמניה). הממלכה התקיימה החל בשנת 1,000 לפנה”ס לערך ועד שנת 585 לפנה”ס
על התרבות המפותחת מאוד של אורארטו מעידה על קיומה של מערכת כתיבה מפותחת (גרסה של התפילה הבבלית-אשורית), רמה גבוהה של חקלאות, גידול בקר ומתכות, הקמת מבצרים, ערים וענייני צבא.מונומנטים של אמנות וממצאים ארכיאולוגיים מעניקים כמעט את אותו סוג אנתרופולוגי של תושבי צפון מסופוטמיה, הרי האזור הארמני ומזרח אסיה הקטנה בחמשת אלפים השנים האחרונות. גם ההמשכיות התרבותית של תושבי הרמות הארמניות מתקופות שונות ניכרת לעין.תיאוריות אודות מוצאם של הארמנים מבוססות על זיהוי האב-טיפוס ההיסטורי של השם העצמי חאי. ניתן לחלק את רובם לשתי קבוצות: האחת מתחקה אחר התבן האנונימי לשם האטי, והשנייה היאסה. האטי הוא שמה של המדינה החיתית, שטחה, לאחר נפילת האטי, עבר לפאתיו המזרחיים לשעבר. על פי הגרסה המודרנית של התיאוריה הראשונה, הפרוטו-ארמנים מזוהים עם שבט מושק, שעל פי תולדות האשורים במאה ה- X לפני הספירה. כבש כמה אזורים בדרום מערב הרמות הארמניות. מניחים שהזבובים עצמם הם שבט בלקני, שהשתלט על השם האטי. שם זה בשפתם ועבר לחאי. מדענים העוסקים במיוחד בנושאי אתנוגנזה, ובמיוחד אתנוגנזה של ארמנים, נוטים יותר לתיאוריה השנייה בגרסאותיה השונות. עם זאת, התיאוריה הראשונה מניחה גם נוכחות קדומה למדי של פרוטו-ארמנים ברמות הארמניות, ועל פי שתי התיאוריות, פרוטו-ארמנים היוו שכבה משמעותית באוכלוסיית אורארטו, שלאחר נפילתה הפכו פרוטו-ארמנים למרכיב האתני העיקרי במדינה
פוליטיקה חיצונית, עליונות פרסית
הקמת המדינה הארמנית הראויה הראשונה הייתה מה שנקרא "בית טוגארמה" - ממלכת מליטנה לשעבר. לאחר תבוסתו של אורארטו, היא התקיימה בצורה של ממלכה שתלויה רשמית במדיה, שכללה שטחים משמעותיים במערב הרמות הארמניות. מרכז ממלכה זו הייתה העיר מליד (מליטנה), אם לשפוט על פי העובדה שביוון לפני המאה ה -5 לפני הספירה
תחת האכמנידים הראשונים, מלכי פרס כורש וקמביסיס, הארמנים, המאוחדים תחת שלטון המלך, היו בקשרים ואסאליים עם המדינה הפרסית החזקה, שהחליפה את ממלכת המדים. מאוחר יותר, לאחר התקוממות לא מוצלחת נגד דריוס גיסטאפ, נאלצה הממלכה הארמנית, כמו ממלכות ווסליות אחרות בפרס, להסתפק במעמד של סאטפיות. האזכור הראשון של המדינה “ארמניה” הוא מתקופה זו – הוא צוין בין מדינות אחרות שנתפסו על ידי דריוש בכיתוב המפורסם של בהייסטן ( ארמניה בפרסית עלם. הרמינואה, ואביל. אוראשטו). בערך באותה תקופה מקורות יוונים מכנים את המדינה ארמניה.שלטון הפרסים הקדומים בארמניה נמשך יותר ממאתיים שנה. על חייה של ארמניה בעידן האכמנידים יש מידע מסוים של קסנופון, שב”אנאבסיס “שלו תיאר כעד ראייה את נסיגתם של עשרת אלפים יוונים דרך ארמניה לים השחור בשנים 401-400. לִפנֵי הַסְפִירָה. קסנופון מדבר על הארמנים כעם חקלאי יושב -לא נווד
ארמניה הגדולה
ממלכת ארמניה, הידועה בדרך כלל גם בשם ארמניה הגדולה, הייתה ממלכה שהתקיימה בדרום-מערב הקווקז ובמזרח אסיה הקטנה, עם כמה הפסקות, בשנים 321 לפנה"ס – 428 לספירה. ההיסטוריה שלה מתחלקת בשלושה שלבים, לפי שלוש השושלות ששלטו בה: האורונטית (321 – 200 לפנה"ס), הארתשסית (189 לפנה"ס – 12 לספירה) והארשקית (428–52 לספירה).הממלכה הארמנית התהוותה על בסיס אחת האחשדרפנים של האימפריה הפרסית האחמנית, שנקראה "ארמניה"
במאבקו של דריוס נגד אלכסנדר הגדול, המנהיגים הארמנים החזיקו בצד הפרסים. לאחר ניצחונו של אלכסנדר על הפרסים בקרב על גוגמלה, הארמנים, לאחר שהכירו רשמית בכניעתם למקדונים, המשיכו להתנגד בעקשנות לניסיונות היוונים לחדור לדרום הקווקז. מיד לאחר מותו של אלכסנדר, אזורי הרמות הארמניות הפכו למעשה לחופשיים, ועל בסיס אגודות פוליטיות שהתפתחו תחת האכמנידים קמו מדינות ארמניות חזקות ועצמאיות כמעט – ארמניה הקטנה, סופנה וארמניה הגדולה.בסוף המאה הרביעית לפני הספירה. היורש למשפחת האצילים של ארוונדוני, שנציגיה היו שליטי הסאטראפי ה -13 של האכמנידים, הכריז על עצמו כמלך הממלכה הארמנית שמרכזה בארמביר (ארגיסטיכינילי לשעבר). בשנת 220 לפני הספירה. אנטיוכוס השלישי סלוקיד תפס את ממלכת אררט ואיחד אותה עם האזור הראשי של ארמניה (אגן אגם ואן). מאותה תקופה, האזורים המאוחדים החלו להיקרא ארמניה הגדולה או הגדולה. אנטיוכוס אישר את השושלת המקומית ארטאש כשליט ארמניה הגדולה.זמן המעצמה הגבוהה ביותר של המדינה הארמנית נקשר לתקופת שלטונו של נכדו של ארטאש, טיגרן השני. בירת המדינה, טיגרנקרט, הפכה לאחד ממרכזי המדע ההלניסטי, האמנות והספרות.האימפריה העצומה של טיגרן לא הייתה מדינה אינטגראלית; היא הייתה תערובת מגוונת של שבטים ועמים בשלבים שונים של התפתחות חברתית ותרבותית. האימפריה כיסתה את מרבית אסיה הקטנה, היא התפשטה מהכספים לים התיכון, ממסופוטמיה ועד נהר הקורה, הוואסלים שלה היו מדינות ועמים שכנים – איבריה ואלבניה בצפון, שבטי פרתיה וערב במזרח ובדרום
המאות 1 - 4.אימוץ הנצרות כדת מדינה
ההיסטוריה של ארבע המאות הראשונות של העידן החדש עבור ארמניה היא ההיסטוריה של אובדן העצמאות ההדרגתי וחלוקת הממלכה הארמנית בין שתי שכנות חזקות - האימפריה הרומית וממלכת הפרתים, ואז הפרסים שהחליפו אותם מהמאה ה -3. זה הקל על ידי המאבק הפנימי בארמניה עצמה, שם התחרו שני עקרונות שהשפיעו על התרבות הארמנית: החדש יותר - ההלניזם והמסורתי - האירניזם
זה הקל גם על ידי המאבק הפנימי בארמניה עצמה, שם התחרו שני עקרונות שהשפיעו על התרבות הארמנית – ההלניזם והאירניזם.עד אמצע המאה ה -1 התחלפו על כס המלכות הארמני מספר שליטים, הנעימים לרומא ושומרים על יחסי הוואסאל עמו. במחצית השנייה של המאה, לאחר עליית כס המלוכה של טרדאת, מייסד השושלת הארשקדית החדשה, החלה ההשפעה הרומית בארמניה לפנות את מקומה לפרתים.המאבק בין רומא לפרתיה נמשך לאורך המאה השנייה. ארמניה התבססה לבסוף בגבולות הקרובים של אזורי ארמניה הראויים והתיימרה לטענות למורשתו של טיגרן הגדול. באותה תקופה בירת ארמניה הועברה מארתשאת לנור-קאצ’ק (“העיר החדשה” הארמנית), ושמה שונה מאוחר יותר לווגרשפט (אכמיאדזין). כל ההיסטוריה של העיר הזו קשורה לכנסייה הארמנית. כאן בשנת 301 הייתה ארמניה המדינה הראשונה בעולם שאימצה את הנצרות כדת מדינה.מאז המלחמה הרומית-פרסית הראשונה ובסדרה ארוכה של עימותים שלאחר מכן, שהם, למעשה, מלחמה אחת כמעט מתמשכת במשך מאות שנים, ארמניה הייתה תמיד בצד של רומא. מלחמות אלה הסתיימו עם חלוקת הממלכה הארמנית בשנות ה -80 של המאה העשרים. רוב האחרונים נפלו תחת שלטון פרס, חלק קטן יותר – רומא. צארים ממשפחת ארשקיד הארמנית נותרו בשני החלקים. עם זאת, לא לזמן רב. בחלק הרומאי בוטלה הכוח המלכותי בשנת 391 (שלאחריה שלטה על ידי מנהיג צבאי רומאי), בחלק האיראני בשנת 428 (הוא נשלט על ידי המושל האיראני, מרזפן). תחת המארפנים, ארמניה עדיין שמרה על ממשל עצמי פנימי
מאות9-5 שנים
במהלך המאות 5-6 נותרה ארמניה מחולקת בין האימפריה הרומית המזרחית (ביזנטיון) ופרס. בתקופה זו הצליחו הארמנים לשמר את עצמם ואת תרבותם בזכות אומץ לבם והתמדהם. תפקיד חשוב בכך מילא את יצירת הכתב הארמני בראשית המאה החמישית על ידי הכומר המדען הארמני מסרופ משטוטס.המערכת הפיאודלית חדרה לשני חלקי ארמניה המקוטעת, בהדרגה היא התפרקה לנסיכות רבות שבראשן עמדו אדונים פיאודלים גדולים, בסוף המאה השביעית כבר היו כחמישים מהם. המשפיעים ביותר מביניהם היו נסיכות המיקונידים, הבגראטידים, הארטסרינים
המערכת הפיאודלית חדרה לשני חלקי ארמניה המקוטעת, בהדרגה היא התפרקה לנסיכות רבות שבראשן עמדו אדונים פיאודלים גדולים.ארמניה המערבית נכנעה לשלטונו של קיסר האמונה האחת ונכנעה לגל חדש של הלניזציה, במזרח, גברה חוסר שביעות הרצון מהשלטון הפרסי. במאות 5-6 פרצו מספר התקוממויות עממיות. זו הייתה מחאה נגד הניסיונות למגר את הנצרות במדינה ובכך להגביר את הטמעתם של הארמנים על ידי הפרסים. הקרב המשמעותי ביותר התרחש ב- 26 במאי 451 במישור אבארייר, בו הונהגה הארמנים על ידי הספארפט ורדן ממיקוניאן. הקרב המפורסם באוורייר אבד על ידי הארמנים, אולם לאחר שנתקלו בהתנגדות עיקשת, נאלצו הפרסים בסופו של דבר לנטוש את הפגיעות בדת וזהות העם הארמני.מאמצע המאה השישית החלה התרחבות הדרגתית של ארמניה הביזנטית על חשבון האיראנים. אולם בסופו של דבר, שתי המעצמות, לאחר שבזזו את כוחותיהן במאבק ארוך, מצאו את עצמן קורבנות לכוח פוליטי חדש – הח’ליפות הערבית. בשנים האחרונות של המאה השביעית נכבשה ארמניה על ידי הערבים.במחצית השנייה של המאה ה -9 החלה עלייתו של משפחת אצולה בגראטיד בארמניה. בשנת 859 השתלט אשוט, נסיך משפחת בגראטיד, על ארמניה בתואר נסיך הנסיכים. עשות יצר צבא, חיזק את הכוח, ואחריו הח’ליפות כבר לא העזה לשלול ממנו את תואר המלך. בעקבות הבגראטידים, נסיכות ארטסריד, נסיכי סיוניק, השיגו עצמאות.מאמצע המאה ה -11 הממלכות והנסיכות הארמנית החלו לדעוך במהירות. הסתערותם של כובשים חדשים, הטורקים הסלג’וקיים, שהחלו את מסעותיהם נגד ארמניה במחצית השנייה של המאה ה -11. ברבע האחרון של המאה ה -11 נהרסה המדינה על ידי מלחמות ופשיטות. הסלג’וקים התבססו במהרה בארצות ארמניה הדרומית, משם נאלצה האוכלוסייה הארמנית להגר לביזנטיון. כך קמה ממלכה ארמנית חדשה-קיליקיה
ארמניה הקיליקית: מאות 14-10
הממלכה הקיליקית הוקמה בשנת 1080 על ידי שושלת רובניד. בסוף המאה ה -11 הייתה לנסיכים הקיליקנים סיבה לכונן יחסי ידידות עם מערב אירופה – צבא מסע הצלב הראשון (1096-1099) עבר בקיליקיה. הארמנים בירכו את הצלבנים כבעלי ברית דתיים העניקו להם סיוע, הארמנים עצמם הצטרפו לשורותיהם. בעתיד, הרובנידים שמרו כל הזמן על קשרים עם שושלות אירופה, נישואים בין-שושלת הכניסו אותם למעגל הריבונות האירופיים.בשנת 1198 הוכתר לבון השני הגדול למלכות
בשנת 1198 הוכתר לבון השני הגדול למלכות. תחתיו ויורשיו הגיעה סיליקיה לשיאה. גבולותיה הגיעו לפרת במזרח, לשור בצפון, לאיזאוריה וליקאוניה במערב.הממלכה הקיליקית נפלה בשנת 1375 במלחמה עם הממלוכים המצריים, אך קיומה היה רחוק מלהיות עקר. במשך יותר משלוש מאות שנים, לעם הארמני הייתה אפשרות לפתח את תרבותם, מדעיהם, ספרותם, אמנויותיהם במדינה עצמאית.איום הסלג’וקים אילץ את שליטי דרום הקווקז להתאחד. גיאורגיה הובילה את המאבק. בארמניה הפכו הזכרידים לראש תנועת השחרור. בסוף תקופת שלטונו של דוד הרביעי הבנאי, שוחרר טיפליס ממוסלמים, ג’ורג’יה הפכה למדינה עצמאית לחלוטין. תחת המלכה תמרה, כל צפון ארמניה שוחררה מזרים, נוצרה נסיכות עצומה של הזכרידים, שבראשה עמדו מנהיגי הצבא הבולטים והמדינאים זקארה ואיבנה זכריאנים. האזורים הדרומיים והמערביים של ארמניה המשיכו להישאר תחת שלטון אמירות סלג’וקים.שחרור ארמניה תרם לעליית הכלכלה והתרבות. יישובים, מסחר ומלאכת יד השיגו התפתחות משמעותית במאות 13-12 העיר אני נותרה אז במרכז התרבות הארמנית.הפלישה של באטו נתנה מכה קשה לשגשוגה של אני ולתקוות שאר ארצות ארמניה העתיקה. בשנת 1236 המונגולים לקחו את העיר בתקיפה והרסו אותה. במקביל, ארטסך (קרבאך) הפך לאחד ממרכזי החיים החברתיים והפוליטיים הארמנים. במאה ה-14, גל חדש של פולשים עבר ברחבי אסיה בהנהגתו של טמרלן -טימור
מאות 18-15: תנועת השחרור הארמנית הלאומית
ההרס הסופי של הניסיונות אחרונות לעצמאות בארמניה הושג על ידי הטורקים העות’מאניים והכובשים הפרסים החדשים. בסוף המאה ה -14 כבשו העות’מאנים את אסיה הקטנה ואת חצי האי הבלקן. בשנת 1453 הם לקחו את קונסטנטינופול: האימפריה הביזנטית חדלה להתקיים. הסולטן, שלא הסתפק בכיבושיו באירופה, מיהר לאסיה. פרצו מלחמות בין הטורקים העות’מאניים לפרסים, שהקימו מדינה פרסית חדשה בשנת 1502. בשנת 1639, טורקיה ופרס סיכמו סופית אמנה לפיה ארמניה המערבית המרכיבה את מרבית המדינה תהיה תחת טורקיה ומזרח ארמניה תחת פרס.השרידים האחרונים של הממלכה הארמנית היו חמש הממלכות של קרבאך, שהיו קיימות עד סוף המאה ה -18
פרצו מלחמות בין הטורקים העות’מאניים לפרסים. בשנת 1639, טורקיה ופרס סיכמו סופית הסכם, לפיו ארמניה המערבית, המהווה את מרבית המדינה, נסעה לטורקיה, ומזרחית – לפרס. השרידים האחרונים של הממלכה הארמנית היו חמש הממלכות של קרבאך, שהיו קיימות עד סוף המאה ה -18. החוט המקשר לעם הארמני והמפוזר באותן מאות שנים היתה הכנסייה הארמנית ואבותיה.בינתיים ארמניה לא הפסיקה לעשות ניסיונות נואשים להקל על מצבה. אם בתחילה תנועת השחרור הלאומית הארמנית ביקשה עזרה ממעצמות מערב אירופה, הרי שסוף המאה ה -17 רוסיה הפכה לתמיכתה העיקרית במדיניות החוץ.בשנות ה -1720 פרץ מרד אנטי-איראני במזרח ארמניה, שהפך מאוחר יותר למצב אנטי-טורקי. קרבאך וסיוניק הפכו למרכזי מאבק השחרור. נוצרו מיליציות של אנשים, בהנהגת הגנדזאר קתוליק יסאי חסן-ג’לליאן ואבן יוזבאשי בקרבאך, ודוד-בק בסיוניק. בשנים 1724-1722 הופלה השליטה האיראנית בקרבאך ובסיוניק, והאזורים קיבלו עצמאות פוליטית.הצלחתה של תנועת השחרור הארמנית נתמכה על ידי נפילת שושלת ספאוויד באיראן ע”י האפגנים הסוררים והמערכה הפרסית של פיטר הראשון באותם שנים. עם זאת, תקוות הארמנים לא נועדו להתגשם לחלוטין. הימנעות ממלחמה עם טורקיה, רוסיה ביוני 1724 חתמה איתה הסכם שלום. הארמנים המורדים נאלצו להמשיך במאבקם לבדם
לאחר ירידה מסוימת, תנועת השחרור הארמנית התחדשה שוב במחצית השנייה של המאה ה -18. בשנת 1761, אחד ממנהיגיה, ג’וזף אמין, ניהל משא ומתן עם ממשלת רוסיה על השבת מדינת ארמניה. בעתיד הוא התכוון ליצור מדינה ארמנית-גרוזינית מאוחדת בראשות הבגרידים הגאורגים. בשנות ה -80 של המאה ה -18 רוסיה פעלה פעמיים ליישם את תוכניותיה למערכה בטרקווקז וליצור מדינה ארמנית-גרוזינית, אך בשתי הפעמים נאלצה לדחות אותן
המאה 19- תחילת המאה ה 20: כניסת ארמניה המזרחית לתוך האימפריה הרוסית. רצח העם הארמני בארמניה המערבית.
המאה ה-19: כניסתה של ארמניה המזרחית לאימפריה הרוסית. רצח עם ארמני בארמניה המערבית בתחילת המאה ה-19, המדיניות המזרחית של רוסיה הניבה תוצאות מוחשיות לשחרור ארמניה. בשנת 1801 סופחה מזרח גאורגיה לרוסיה. הוא היה גם צמוד לאזורים הצפוניים של מזרח ארמניה, שהיו אז חלק מגאורגיה; פמבק, שמשאדינסקאיה, בורצ’לינסקיה ומרחקים קזחיים ומחוז לורי
כתוצאה מהמלחמה הרוסית-פרסית בין השנים 1828-1826, שאר ארמניה המזרחית הפכה לחלק מהאימפריה הרוסית במסגרת חוזה טורקמנצ’אי.במהלך מלחמת רוסיה-טורקיה בשנים 1829-1828 כבש הצבא הרוסי חלק מארמניה המערבית. עם זאת, על פי חוזה השלום של אדריאנופול (1829), כל השטחים הללו הוחזרו לטורקיה, למעט אכלציקה פשאליק. לאחר המלחמה עם טורקיה בשנת 1878, אזור קארס עם שטח העיר אני עבר לרוסיה. בשנת 1849 נוצר מחוז ירבן.ארמניה המערבית, בה חיו כ -3 מיליון ארמנים במחצית השנייה של המאה ה -19, נותרה בעול האימפריה של עבדול-חמיד. התגובה לשוד הטורקים הייתה ההתקוממות המזוינת של האוכלוסייה הארמנית בזייטון, במחוז מוש, בוואן. בקיץ 1894 הטורקים הרסו את סאסון. בסתיו 1895 נטבחה האוכלוסייה הארמנית בקונסטנטינופול, טרביזונד, ארזורום, סבסטיה, ואן ובייאזט. התוצאה הנוראה של הטבח בשנים 1894-1896 הייתה 300 אלף ארמנים הרוגים.לאחר ההפיכה בשנת 1908 עלתה מפלגת הטורקים הצעירים הבורגנית-לאומנית לשלטון באימפריה העות’מאנית. פרוץ מלחמת העולם הראשונה באירופה סימן את תחילתו של רצח עם ארמני חדש בטורקיה. בסוף שנת 1914, כשנכנסה טורקיה למלחמה מצד גרמניה, הושמדו קצינים וחיילים ארמנים שגויסו לצבא הטורקי. באביב 1915 החל גירוש המוני של ארמנים במדבריות סוריה ומסופוטמיה. ב- 24 באפריל 1915 נהרגו בקונסטנטינופול נציגים רבים של האינטליגנציה הארמנית. הטבח נמשך בשנת 1916. מספר הקורבנות עלה על מיליון וחצי איש.תבוסת טורקיה במלחמת העולם הראשונה והעברת הכוח לידי התנועה, בראשות מוסטפא כמאל, לא שיפרו בשום צורה את מצבה של האוכלוסייה הארמנית ששרדה בטורקיה.גורלה של ארמניה המזרחית במחצית השנייה של המאה ה -19 וראשית המאה ה -20 נקבע על ידי הכניסה לאימפריה הרוסית. הופיעו תנאים לפיתוח חיים כלכליים, פוליטיים ותרבותיים.חוגים שונים, חברות ואיגודים בעלי מגמה לאומית-דמוקרטית שקמה בשנות ה 1870-1860 על שטחה של ארמניה המזרחית והמערבית כאחד, הכינו את הקרקע להקמתן של מפלגות פוליטיות לאומיות. המפלגה הפוליטית הארמנית הראשונה הייתה מפלגת ארמנקן, שנוסדה בשנת 1885 במרסיי. בשנת 1921 הקימה מפלגה זו יחד עם שתי מפלגות נוספות את מפלגת רמקוואר-אזטקאן. בשנת 1887 הקימה קבוצה של סטודנטים ארמנים את מפלגת הנצ’אק בז’נבה. בשנת 1890 נוסדה בטיפליס מפלגת דשנקוצוטיון
השליש הראשון של המאה ה 20:ארמניה ואירועי המהפכה ברוסיה.הקמת שלטון סובייטי
רעיונות המרקסיזם, במידה זו או אחרת, החלו להתברר בספרות הארמנית והודפסו בשנות השמונים של המאה העשרים. המרקסיזם במזרח ארמניה התפשט גם דרך מרקסיסטים רוסים גולים ומהפכנים ארמנים שהתחנכו ברוסיה. המעגל המרקסיסטי הראשון בארמניה נוסד בשנת 1899 בג'לאלוגלי (כיום סטפנוואן) על ידי ס 'שאומיאן
המעגל המרקסיסטי הראשון בארמניה נוסד בשנת 1899 על ידי סטפן שאומיאן. בשנת 1901 הוקמו ועדות של המפלגה הרוסית הסוציאליסטית הדמוקרטיות בטיפליס, בטומי ובאקו. בקיץ 1902 נוצר איחוד הסוציאל-דמוקרטים הארמנים בטיפליס, שלימים הפך לחבר בוועדת טביליסי ב- מפלגה סוציאל דמוקרטית רוסית. בסוף 1902 נוצר התא הראשון של המפלגה הרוסית הסוציאליסטית הדמוקרטיות בירבן, ובמאי 1905 הוקמה ועדה של המפלגה הרוסית הסוציאליסטית הדמוקרטיות.המהפכה הבורגנית-דמוקרטית בפברואר בשנת 1917 החיה משמעותית את החיים הפוליטיים של טרנסקווקז. מפלגות דמוקרטיות, כולל דשנקאצוטיון, שיתפו פעולה עם הממשלה הזמנית.באוקטובר 1917 ניצחה המהפכה הסוציאליסטית בפטרוגרד. אחת הפעולות הראשונות של הממשלה החדשה הייתה הצהרת זכויות עמי רוסיה, שאומצה ב- 2 בנובמבר 1917. עמי טרנסקווקז ניצלו את הצו הזה ב- 9 באפריל 1918, כאשר סים הטרנסקווקזים הודיע על הפרדת טרנסקווקז מרוסיה הסובייטית ועל הכרזה על “רפובליקה עצמאית”.הרפובליקה הוכרה מיד על ידי טורקיה, והארגונים הבולשביקים של טרקווקז מחו נגד מעשה זה. ממשלת טורקיה, שהפרה את ההפוגה שהושגה עם הרפובליקה העצמאית, פתחה במתקפה במאי 1918: הכוחות הגיעו עד מהרה לגישות לירבן. בתקופה שבין 21 ל -29 במאי, בקרבות ליד סרדארפאט, קרקליס, בש-אפרן, המיליציה של העם הארמני וכוחות סדירים הביסו את הטורקים, מנעו את תפיסת אריבן, עמק אררט ואגן סבן.לאחר הפירוק העצמי של סים הטרנסקווקז ב- 26 במאי 1918, גיורגיה, אזרבייג’ן וארמניה הכריזו על עצמאיות. ב- 28 במאי אותה שנה הכריזה המועצה הארצית הארמנית על ארמניה כרפובליקה – הרפובליקה הראשונה של ארמניה. בסתיו 1918, לאחר תבוסת גרמניה ובעלי בריתה במלחמת העולם, שחררה טורקיה את שטחי מזרח ארמניה שנכבשה על ידה, גבולות 1914 הוחזרו. עם זאת, כעבור חצי שנה התעוררו מחלוקות טריטוריאליות בין ארמניה לאזרבייג’ן.עד מהרה הייתה פלישה טורקית חדשה לארמניה. הוועד המהפכני של ארמניה שתפס את השלטון ברפובליקה, הכריז על ארמניה הסובייטית ופנה עם בקשה לסיוע למוסקבה, הקומיסרים הסובייטים הגיעו להבנות עם הטורקים, ס ‘אורדז’וניקידזה, ש’ קירוב, הנציב העממי לענייני חוץ ג ‘צ’יצ’רין והנציב העממי למען לאומים. סטלין עמד בראש המשא ומתן בין אזרבייג’ן הסובייטית וארמניה הסובייטית, שמטרתו הייתה לקבוע את גבולות הרפובליקות הללו. המשא ומתן היה מספר שלבים. ההחלטה הסופית התקבלה במליאת הלשכה הקווקזית של הוועד המרכזי של ה- המפלגה הרוסית הסוציאליסטית הדמוקרטיות(ב), שנערכה ב- 5 ביולי 1921: לכלול את נגורנו-קרבאך באזרבייג’ן, “להעניק לה אוטונומיה אזורית רחבה.”בין 12 במרץ 1922 ל -5 בדצמבר 1936 הייתה ארמניה חלק מהפדרציה הטרנסקווקזית, ב -5 בדצמבר 1936 היא נכנסה ישירות לברית המועצות. ביולי 1923 הוקם האזור האוטונומי נגורנו-קרבאך כחלק מרפובליקת האזרבייג’ן הסובייטית
ארמניה הסובייטית
לאחר כינון הכוח הסובייטי בארמניה החלה התיעוש הפעיל של המדינה. המטלורגיה הלא ברזלית הורחבה, מפעלים של תעשיות כימיה, אור ומזון, נוצרו חומרי בניין, נבנו מספר תחנות כוח. הקולקטיביזציה ההמונית החלה בשנת 1930. עד 1940, 98.3% ממשקי האיכרים היו קולקטיביים
ההשלכות של התמורות החברתיות שביצעה ההנהגה הסובייטית התבררו כקשה עבור ארמניה כמו עבור רפובליקות אחרות של ברית המועצות. בשנות השלושים והארבעים של המאה העשרים הייתה האינטליגנציה הארמנית נתונה לדיכוי רחב היקף.במהלך שנות מלחמת העולם השנייה התאחד העם הסובייטי מול איום משותף. ארמניה תרמה לניצחון על הפשיזם. מרשל ברית המועצות גיורג’י ז’וקוב אמר: בניצחון על הפאשיזם, הארמנים, החל מהטוראי וכלה במרשל, הנציחו את שמם בתפארת בלתי נדהה של חיילים אמיצים
באמצע המאה ה -20 החלה חזרתם של ארמנים לארמניה הסובייטית. ב -7 ביוני 1945 העלה שר החוץ של ברית המועצות ויאצ’סלב מולוטוב בפגישה עם שגריר טורקיה במוסקבה דרישה לתיקון הגבול הסובייטי-טורקי. כדי לבסס טענות אלה, מיד לאחר סיום הוועידה ביאלטה, הנהגת ברית המועצות בראשות סטלין יזמה גידול באוכלוסיית הארמניה הסוייטית והחלה ביישובם מחדש של ארמנים מחו”ל לשטח ארמניה. בשנת 1953, לאחר מותו של סטלין, הודיע משרד החוץ של ברית המועצות כי לעמי ארמניה וגאורגיה אין עוד תביעות טריטוריאליות נגד טורקיה. עם זאת, ההתיישבות המתמשכת של הארמנים המשיכה.לשלטון הסובייטי היו גם היבטים חיוביים. ארמניה, שהוחלשה משליטת זרה במשך שנים רבות, לא יכלה לשמור על המדינה, כשהיא מוקפת בשכנות עוינות.ארמניה נהנתה גם מהכלכלה הסובייטית, במיוחד כשהייתה בשיאה. ממדינה חקלאית שארמניה הפכה למדינה תעשייתית, התשתית התפתחה. כפרי המחוז גדלו בהדרגה והפכו לערים.בשנת 1988 ארמניה חוותה אסון נורא: עשרות אלפי אנשים הפכו לקורבנות רעידת האדמה בספיטאק. ערים כמו לנינאקאן (כיום גיומרי) וספיטאק הושמדו. משפחות רבות נותרו ללא קורת גג. המצב הקשה שנוצר בעקבות רעידת האדמה ואירועים שלאחר מכן אילץ תושבים רבים בארמניה לעזוב את המדינה ולהתיישב במדינות צפון אמריקה, מזרח אירופה ואוסטרליה
קונפליקט בנגורנו-קאראבך. פרישת ארמניה מברית המועצות
בפברואר 1988 פנתה מועצת נגורנו קארבך לסובייטים העליונים של ברית המועצות, אזרבייג’ן וארמניה בבקשה לתת אישור להעביר את קרבאך מאזרבייג’ן לארמניה. בתמיכה בארמניה, התקיימו הפגנות המוניות, אזרבייג’נים ערכו בתגובה פוגרומים כנגד הארמנים בעיר סומגייט בהכרה מוחלטת של הרשויות
13 לפבואר סירב אזרבייג’ן לדרישה רשמית מצד נציגי נגרונו-קארבך, יומיים מאוחר יותר ארמניה קיבלה החלטה הפוכה. ב 12 ליולי 1988 הוחלט כנגרונו-קארבך יוצא משלטון של אזרבייג’ן ומצטרף לארמניה. אזרבייג’ן הודיע כי החלטה זו אינה חוקית אך נגורנו קארבך ניתן את כל היחסים עם אזרבייג’ן הסובייטית.חודש לאחר ההפיכה של אוגוסט 1991, ב- 21 בספטמבר, הצביע העם הארמני לעצמאות מברית המועצות. העצמאות של אזור נגורנו-קארבך הוכרזה קודם לכן ב 2 לספטמבר, בשלב זה רק צבא היה יכול להחזיר את השטח ל אזרבייג’ן.צבא של נגורונו-קארבך לא רק שהצליח להחזיק את רוב השטח אלא גם לכבוש אזורי גבול הסמוכים ל אזרבייג’ן עצמו ולשלוט אליהם.ב- 12 במאי 1994 נחתמה הפסקת אש.ארמניה הייתה אז במצב קטסטרופלי: רעידת האדמה ההרסנית של דצמבר 1988 גרמה נזק חמור בכל תחומי המשק; המצור האזרביג’אני משנת 1989 שיתק את המדינה. לאחר ששרד את שנות החסימה וההרס, ארמניה החלה להתעשת בהדרגה.באוקטובר 1991 בחרו אזרחי ארמניה את לבון טר-פטרוסיאן כנשיא הראשון שלהם. בשנת 1998 עלה רוברט קוצ’ריאן לשלטון. באפריל 2008 קיבל סרז ‘סרגסיאן את כהונתו