נולד בשנת 1898 בעיר אדאפזאר (טורקיה), למשפחת סטפאן וזנוביה סמרצ’יאן. לאחר מות אביו, קיבל האקופ השכלה תיכונית בקולג’ יסאיאן באיסטנבול וכבר בנעוריו עבד כשוליה אצל הצלם אראם בלאן בסטודיו שלו “ונוס” בקדיקוי. בשנת 1922, כמו רבים אחרים מבין הארמנים של איסטנבול, נאלץ לעזוב את העיר יחד עם משפחתו ולהגר לפריז. החל משנות ה־20 של המאה הקודמת, פריז — כמו גם קהיר, אלכסנדריה וביירות — הפכה למקלט חדש עבור רבים מהצלמים הארמנים ששרדו את רצח העם או היגרו מטורקיה הלאומנית. המהגר הצעיר לא נשאר זמן רב ללא עבודה, ועד מהרה מצא משרה באחד מסטודיוני הצילום הידועים ביותר בפריז — כעוזר לצלם הרשמי של ממשלת צרפת באותה תקופה, אנרי מנוֹאֶל. בזכות כישרונו ושקדנותו התקדם סמרדז’יאן במהרה לדרגת “אופרטור” סטודיו, שאפשרה לו לצלם לקוחות בעצמו. לאחר שלמד לעומק את טכניקת הדיוקן הגלמור של מנוֹאֶל, החליט לפתוח סטודיו משלו. בשנת 1924 ייסד את סטודיו הצילום הפרטי שלו “קרֶסטי פֶבּוּס” (סילד פבוס) שפעל ברחוב בּוֹן־נווֶל 23. סטודיו סמרדז’יאן העניק מגוון רחב של שירותי צילום: לצד דיוקנאות משפחה, יחידים, פרסום וסוגים נוספים, הוא צילם גם אדריכלות, אופנה, תמונות פרסומת לקולנוע ולתיאטרון, וכן סצנות ומוטיבים שיועדו לגלויות. במקביל לפעילותו המסחרית, שיתף סמרדז’יאן פעולה לעיתים קרובות עם העיתונות הצרפתית ככתב־צלם. הוא גם יצר דיוקנאות כמעט לכל האמנים והאינטלקטואלים הארמנים שחיו או פעלו בצרפת באותה תקופה, ותיעד אירועים רבים של הקהילה הארמנית המקומית. ארשאק צ’ובאניאן, ואגרם פפאזיאן, ירוונד קוצ’אר, נובר־פאשה, וכן מאות שחקני תיאטרון וקולנוע — כולם הונצחו בעדשתו של סמרדז’יאן. הצלם היה קשור קשר הדוק לחוגי האמנות הארמניים־צרפתיים והשתתף כאמן בתערוכות שונות של קבוצות האמנים הארמנים בפריז. הוא גם סייע למהגרים ארמנים רבים מטורקיה, שחלקם — כמו הסופר שאהאן שאχνור — עבדו אצלו כעוזרים וכריטושרים. בין לקוחותיו היו גם נציגי ממשלת צרפת ואישי ציבור, וסמרדז’יאן אף שימש במשך שנים כמעין הצלם הרשמי של ארמון האליזה. בדיוקנאות שיצר בשנות ה־30 וה־40 ניכרת השפעת הצילום המודרניסטי: הפריימינג נעשה הדוק יותר, מציג את המצולם מקוטע ובתקריב, מה שיצר מתח פנימי חזק. בשילוב עם אלגנטיות קלאסית ותאורה עתירת קונטרסט, עבודתו זכתה לחותם אמנותי ייחודי. בשנת 1949 פרש, עבר עם משפחתו לקאן, ולאחר כחצי שנה פתח שם סטודיו לצילום ברחוב יאנה מזה, שבו צילם אישים ידועים של העיר — פרפקטים, ראשי עיר, מוריס שֶבַאליֶה, ושחקנים צרפתים מפורסמים. בשנת 1955 חזר לפריז. הוא נפטר בפריז ב־30 בנובמבר 1955
