סימאון ג’וגאצי (תאריך לידה לא ידוע — נפטר ב־1657) — פילוסוף, תיאולוג, בלשן, מחנך ואיש ציבור ארמני מן המאה ה־17
ביוגרפיה
סימאון ג’וגאצי נולד בסוף המאה ה־16 במזרח ארמניה, בעיר ג’וגה, שהייתה באותה תקופה תחת שלטון עות’מאני או פרסי מתחלף. בשנת 1605, בילדותו המוקדמת, הוגלה בכפייה יחד עם מאות אלפי ארמנים אחרים לפרס. הארמנים שהוגלו ייסדו בפרס את העיר נור-ג’וגה, ובה קיבל את השכלתו הראשונית. בשנת 1620 הפך לתלמידו של המנהיג הרוחני המקומי של הארמנים — חצ’אטור קסראצי, ויחד עמו יצא בשנת 1629 למסע כמייצג הקתדרלה הראשית אצ’מיאדזין לאזורים המאוכלסים בארמנים באסיה הקטנה, תוך ביקור בקונסטנטינופול, קרים ופולין (לבוב).כעבור שנתיים, בשנת 1631, שב ג’וגאצי לארמניה ונפגש עם מליקסת וזשאנצי, ממנו למד פילוסופיה. אך לאור נסיבות שונות, בחלוף זמן קצר חזר לנור-ג’וגה, שם עסק בלימוד עצמי ובמקביל בשדות ההוראה. עם השנים הפך לאחד האנשים המשכילים ביותר של תקופתו. במהלך עבודתו החינוכית נוכח כי היעדר ספר לימוד דקדוק בארמנית מקשה על הלימוד, ולכן, לאחר שנים של עבודה קפדנית, פרסם בשנת 1637 את ספר הדקדוק הארמני הראשון במובן המודרני. במרכז המאה ה־17 כתב ג’וגאצי את אחת מיצירותיו החשובות ביותר — “ספר הלוגיקה”, שהיה במשך דורות ספר הלימוד המרכזי לפילוסופיה בבתי הספר הארמניים. “ספר הלוגיקה” הודפס מחדש בשנים 1728 ו־1794, ותורגם פעמיים לגאורגית, והשפיע על דמויות מפתח בתרבות הגאורגית: אנטון באגרתיוני, דוד באגרתיוני, יואן באגרתיוני ואחרים. בשנת 1651 ערך ג’וגאצי את התרגום הארמני של יצירתו של הנאופלטוניסט היווני פרוקלוס מן המאה ה־5 — “יסודות התאולוגיה”, שתורגמה במקור מן הגאורגית במאה ה־13, וכתב לה פירושים נרחבים. כמאה שנה לאחר מכן תורגמה היצירה, יחד עם פירושיו, שוב לגאורגית. בסיום פירושיו ליצירה זו כתב ג’וגאצי חיבור נוסף, שנותר בלתי גמור בשל מותו בשנת 1657. עם זאת, חיבור זה חשוב ביותר להבנת השקפותיו הפילוסופיות. לפי ג’וגאצי, קיימת אחדות בין שתי צורות ההכרה — הפיזיקה והמטאפיזיקה; הוא מדגיש כי אחת אינה יכולה להתקיים ללא השנייה, וכי שתיהן משלימות זו את זו. ג’וגאצי קבע כי האלוהות הינה הסיבה הראשונית של העולם, וכי היא האפשרות שממנה נובע ריבוי הישויות הפרטיות; וכמציאות — היא “הטבע החיצוני”. הישות הפרטית, לפי ג’וגאצי, היא חומרית במהותה; החומר אינו תכונה מקרית, שכן “כאשר אנו שוללים תכונה מקרית — הדבר נותר קיים, אך כאשר אנו שוללים את החומר — הדבר עצמו חדל להתקיים”. מהות הטבע, לפיכך, היא קיומו החומרי. בעבודותיו עסק ג’וגאצי לא רק באיברי החושים, תפקידיהם ומשמעותם, אלא גם חקר את מבנה המוח האנושי. הוא היה בין הראשונים שהעלה את הרעיון כי המוח הוא הסובסטרט החומרי המאפשר את תופעות ההכרה: תחושה, זיכרון, דעה ומחשבה
