הולדתה של אסכולה חדשה (1919–1922)
תולדות הקרמיקה הארמנית בירושלים מתחילות בשנת 1919, כאשר אל הארץ הקדושה הגיעו מקיליקיה האמנים דוד אוחניאן, גיסו מֶגרדיץ’ קרַגֶזיאן והתלמיד של קרגזיאן – איחסאן בעליאן. דרכם לירושלים הייתה תוצאה ישירה של רצח העם הארמני בשנים 1915–1917, אשר אילץ את אוכלוסיית קיליקיה להימלט. הפטריארכיה הארמנית בירושלים קיבלה את הפליטים והעניקה להם מקום באזור מנזר יעקב הקדוש.
הזמנת הממשל הבריטי
בשנים 1919–1920 מדווח מחלקת העבודות הציבוריות של ממשלת המנדט (Palestine Public Works Department) על מחסור באומנים לצורך שיקום אריחי כיפת הסלע.
על פי ארכיוני PPWD (דוחות 1922, 1923, 1924), ועדת האדריכל ארנסט ריצ’רדס המליצה לפנות אל הקרמיקאים הארמנים משום ש־
הם החזיקו בטכנולוגיות שהועברו ממוקדי הקרמיקה של קוטאיה ואיזניק
היה להם ניסיון בעיטור אריחים אדריכליים
נודעו כבעלי יכולת-לשחזר את הסגנון הקלאסי
כך קיבלו הארמנים חוזה רשמי והרשות להקים סדנה בעיר העתיקה.
עיצובו של סגנון ייחודי
בשנים 1920–1922 פיתחו האומנים את הסגנון שכונה לימים ארמניאן ג’רוזלם פוטרי, שמתאפיין ב־
גלזורות כחולות וטורקיז עמוקות;
קו שחור מודגש (“הקו הארמני”);
מוטיבים של רימון, ברוש, איריס ואריות;
קליגרפיה ארמנית;
יסודות מסורת קיליקיה וארמניה.
החוקרת רייצ’ל לֵו (Rachel Lev, Armenian Ceramics of Jerusalem, 2005) כותבת:
“הארמנים לא רק הביאו מסורת — הם יצרו תרבות חזותית חדשה וייחודית לארץ הקודש.”
1. סדנת דוד אוהניאן (1920–1948)
יסוד האסכולה והסגנון שהפך לקלאסיקה
דוד אוחניאן (David Ohannessian, 1884–1952) היה האמן הבכיר של הקבוצה. לפני גירושו פעל בקוטאיה — אחד המרכזים החשובים של הקרמיקה הארמנית־עות’מאנית.
מסמכים ארכיוניים על עבודתו
• 1920 – אוחניאן חותם על חוזה עם PPWD לאספקת אריחים.
• 1922–1924 – מייצר דגמי אריחים לשיקום כיפת הסלע.
• 1925 – תערוכת עבודות ראשונה, לפי ארכיוני מוזיאון העתיקות (Rockefeller Museum).
אוחניאן ייסד את הבסיס האסתטי של הקרמיקה הארמנית־ירושלמית:
• שימוש במתכונת מעובדת של גלזורת איזניק;
• שילוב עיטורים ארמניים;
• עיצוב סמלים חזותיים כגון גפנים, רוזטות וציפורים.
עזיבתו
בעקבות חילוקי דעות בשנים 1928–1929 פרש אוחניאן, וב־1948 עבר ללבנון.
אולם האסכולה שייסד היא שהייתה הבסיס לכל ההתפתחות שבאה אחריה.
מקורות:
Rachel Lev (2005)
Sylvia Auld, Islamic Tiles (1994)
PPWD Reports (1922–1928)
2. סדנת קרגזיאן (1922–שנות ה־70)
שושלת של אומנים והתפתחות אמנותית
מֶגרדיץ’ קרגזיאן ובני משפחתו המשיכו את הדרך לאחר פרישתו של אוחניאן. סדנתם הפכה למרכז של חידושים אמנותיים.
עדויות ארכיוניות
מסמכי המנדט משנות 1923–1934 מציינים הזמנות רשמיות שביצעו הקרגזיאנים למבני ציבור. קיימים תיעודים לעבודתם בעיטור שלטי רחוב בירושלים בשנות ה־30–40.
מאפיינים אמנותיים
הסדנה הרחיבה את מניפת הצבעים:
• חום, ירוק וסגול;
• קו רך יותר;
• קומפוזיציות עשירות של ציפורים ופרחים.
סדנה זו עיצבה את לשון־העיצוב של שלטי הרחובות שהפכו לסמל ירושלמי.
מורשת המשפחה
עבודותיהם מוצגות ב־
מוזיאון ישראל,
Rockefeller Museum,
אוספי הפטריארכיה הארמנית בירושלים.
3. סדנת בעליאן (1922 – עד היום)
האסכולה המשפיעה והרב־דורית ביותר
איחסאן בעליאן, הצעיר שבקבוצה, הפך משנות ה־30 ואילך לאמן המוביל של הקרמיקה הארמנית בירושלים.
עובדות ומקורות
• 1930 – פתיחת סדנה עצמאית במוספרה.
• 1940–1960 – ייצור רב של שלטי רחוב ופאנלים דקורטיביים.
• על פי מחקר Yael Guilat (2020), כ־60% מכלל שלטי הרחוב הישנים בירושלים נעשו בידי משפחת בעליאן.
שפתם החזותית של בעליאן
• קומפוזיציות גדולות;
• אריות, טווסים ואיילים — שאובים מהכתרנות הארמנית;
• קו מודגש;
• מילוי צפוף של עיטורים.
בעליאן הפכו לשגרירי הסגנון בעולם, וייצאו עבודות לאירופה, ארה״ב ואוסטרליה.
הקרמיקה הארמנית כמרכיב בזהות הירושלמית
שלטי הרחובות (1930–1950)
הקַרטוּשים המפורסמים של ירושלים נוצרו על ידי הסדנאות הארמניות —
בטכנולוגיית גלזורת איזניק,
על בסיס מסורות ארמניות,
ובפלטה הכחולה האופיינית.
אוספים מוזיאליים
יצירותיהם מוצגות ב־
מוזיאון ישראל (ירושלים),
Metropolitan Museum of Art (ניו יורק),
ארכיוני הפטריארכיה הארמנית,
Rockefeller Archaeological Museum.
מקורות מחקר מרכזיים
Sylvia Auld – Islamic Tiles
Rachel Lev – Armenian Ceramics of Jerusalem
Yael Guilat – מחקרי הקרמיקה הארמנית
Nurith Kenaan-Kedar – חקר קרמיקה מזרחית וביניימית
חשיבותה של התופעה
אסכולת הקרמיקה הארמנית בירושלים היא ייחודית משום ש־
• נולדה מתוך טרגדיה אך הפכה לאמנות;
• עיצבה קוד תרבותי חדש לעיר;
• פועלת ברצף יותר ממאה שנה;
• משלבת מסורות ארמניות ומזרח־תיכוניות;
• ממשיכה כמרכז אומנות פעיל עד היום.
הערות על התמונות
3 התמונות הראשונות – עבודות הסדנאות הארמניות בירושלים: פאנלים, חזיתות וקרמיקה דקורטיבית של בעליאן, מוזיאון ובית המלאכה ברח’ Nablus 75.
3 התמונות הבאות – עבודות של David Ohannessian / Dome of the Rock Tile Works: אריחים, קערות ולוחות בעיטור צמחי וזואומורפי האופייני לו.
3 התמונות האחרונות – עבודות סדנת Karakashian: אריחים, שלטי רחוב וכלים, מעוטרים בסגנון המזוהה עם הסדנה שפעלה ב־Via Dolorosa.
