הראצ׳יה קוצ׳אר (הראצ׳יה קוצ׳ארוביץ׳ קוצ׳אר) (2 בפברואר 1910, כפר קומליבוג’אח, ארמניה המערבית – 3 במאי 1965, ירוואן)
סופר סובייטי־ארמני, כתב־חזית בתקופת מלחמת העולם השנייה. מן הידועים ביצירתו בנושא המלחמה; ספרו המפורסם ביותר הוא הרומן „ילדי הבית הגדול“ (1952). זכה לאחר מותו בפרס המדינה של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית על הנובלה „נאפט“ (1967)
ביוגרפיה
הראצ׳יה קוצ׳אר נולד בשנת 1910 בכפר קומליבוג’אח שבמחוז אלאשקרט בארמניה המערבית (כיום בטורקיה). שם משפחתו המקורי היה גבריאליאן.במהלך רצח העם ב־1915 נמלטה משפחתו לארמניה המזרחית, למחוז אצ׳מיאדזין של האימפריה הרוסית. אמו נספתה בדרך, ולאחר זמן קצר איבד גם את אביו — שנלחם בטורקים ביחידתו של אנדרניק ונהרג ב־1918. את שם אביו אימץ לימים כשם עט.קוצ׳אר עבד כרועה וככורה במכרה באלאוורדי. לאחר שסיים טכניקום לחקלאות־כותנה, למד ברבפאק ובאוניברסיטה הספרותית של איגוד הסופרים הארמני, ובהמשך התקבל לפקולטה לפילולוגיה של אוניברסיטת ירוואן.בתחילת שנות ה־30, עוד בהיותו תלמיד רבפאק, החל לפרסם בעיתונות. בשנת 1934 הופיע יצירתו הגדולה הראשונה — הנובלה „וואהאן וארדיאן“.מאמצע שנות ה־30 עבד כעורך, בין היתר בעיתון „ריאַ טאזאַ“. היה חבר המפלגה הקומוניסטית (ב) משנת 1939 וחבר איגוד הסופרים הסובייטי.השתתף במלחמת העולם השנייה מיוני 1941. שירת ככתב צבאי בעיתון של דיוויזיית המשמר ה־51 „וורושילובץ“ (1941–1943), אחר כך בעיתון ארמיית 51 ובעיתון „סובורובץ“ של חזית לנינגרד. פרסם רשימות רבות מן החזית. סיפורו „אחותו של הגנרל“ נדפס בעיתון „פראבדה“ בשנת 1945.סיים את המלחמה בדרגת קפטן־משמר. עוטר במדליות: „על הגנת סטלינגרד“ (1942), „על הצטיינות צבאית“ (1943), „על הניצחון על גרמניה“ (1945), ובמסדר „הכוכב האדום“ (1945).לאחר המלחמה המשיך בעבודה ספרותית וציבורית: בשנים 1946–1951 שימש כמזכיר איגוד הסופרים הארמני; משנת 1954 היה חבר הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית של ארמניה.היה נציג בארגון היסוד הראשון של איגוד הסופרים של ה־ר.ס.פ.ס.ר בדצמבר 1958. הראצ׳יה קוצ׳אר נפטר בשנת 1965 בירוואן.בשנת 1967 זכה לאחר מותו בפרס המדינה של ארמניה הסובייטית על הנובלה „נאפט“.
