סטפאן זוריאן (1890–1967) – שמו האמיתי סטפאן ארקליאן – מתרגם וסופר. נולד למשפחת איכרים בכפר קראקליס (עיר קירובקן). למד תחילה בבית ספר דובר רוסית, וב־1906 עבר לטיפליס בחיפוש אחר פרנסה. שם עבד בתחילה כמגיה בבית דפוס, ובהמשך כמתרגם במערכת העיתון הארמני ״סורהשנדאק״, ובשנים 1912–1919 כמתרגם וכסטיליסט בעיתון ״משאקים״. בשנת 1919 חזר לזמן קצר לביתו, ולאחר מכן עבר לירוואן. בשנים 1922–1925 עבד בנרקומפרוס של ברית המועצות, וב־1929 נבחר לחבר הוועד המרכזי ונשאר בו עד 1937. בשנים 1950–1954 כיהן כמזכ״ל איגוד הסופרים של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הארמנית. בשנים 1953 ו־1957 נבחר למועצת העל של ברית המועצות. בשנת 1972 נפתח בכפר הולדתו בית־הזיכרון לזכרו. זוריאן החל לכתוב בגיל 17, עוד בתקופת האימפריה הרוסית; סיפוריו הראשונים עסקו בחיי הקושי של האיכרות הארמנית. הוא החל להתפרסם ב־1909. סגנון כתיבתו של זוריאן לירי, רך, כן ותמציתי. קובץ הסיפורים הראשון שלו, ״אנשים קודרים״ (1918), ספוג אהבה לרעים ולנזקקים. הוא מחבר הנובלות ״יושב ראש הרֶווקוֹם״, ״הנערה מן הספרייה״, הרומנים ״העיר הלבנה״, ״משפחת אמיריאן״, הרומן האוטוביוגרפי ״סיפור חיים אחד״, והרומנים ההיסטוריים ״המלך פאפ״, ״המצודה הארמנית״. לאחר מהפכת אוקטובר תמך בהקמת השלטון הסובייטי והחל לכתוב סיפורים על החיים החדשים בחברה הארמנית. בהמשך כתב מספר רומנים היסטוריים (בהם על התקופה הקדומה של המדינה הארמנית), יצירות על מלחמת העולם השנייה, זיכרונות, וכן יצירות רבות לילדים ולנוער, וכמה תסריטים לסרטים המבוססים על יצירותיו (למשל לסרט ״בּוּסתן התפוחים״ משנת 1985, המבוסס על סיפורו מ־1917). תרגם לארמנית את יצירותיהם של לב טולסטוי, טורגנייב, הנריק סנקביץ’, מארק טוויין וסטפן צווייג. מבין יצירותיו הידועות ביותר: קובץ הסיפורים ״אנשים עצובים״ (1918), הנובלות המתורגמות לרוסית ״יושב ראש הרווקום״ (1923) ו״הנערה מן הספרייה״ (1925), הרומן האוטוביוגרפי ״סיפור החיים״ (1935–1939), הרומנים ההיסטוריים ״המלך פאפ״ (1944) ו״המצודה הארמנית״ (1959), וזיכרונותיו ״ספר הזיכרון״ (1958)
