אדוארד איסבקיאן (21 בנובמבר 1914 – 17 באוגוסט 2007) – צייר ומורה. אדוארד איסבקיאן נולד ב־21 בנובמבר 1914 בעיר איגדיר, בגוברניית סורמאלו (כיום בטורקיה). אביו, אמיאק, עסק בחקלאות ובמסחר, ואמו, סאתניק, הייתה עקרת בית. בשנת 1918 היגרה משפחת איסבקיאן, ולאחר שהות של חודשיים באצ’מיאדזין עברה להתגורר לצמיתות בירוואן. משנת 1945 לימד במכון האמנותי-תיאטרוני של ירוואן. בשנים 1967–1968 שימש כמנהל הגלריה הלאומית לאמנות של ארמניה. איסבקיאן צייר ציורים רחבי־ממדים ורבי־דמויות, דיוקנאות, נופים ועירום, אייר ספרים ויצר מאות רישומים. רבים מעבודותיו נחשבות לקלאסיקה של האמנות הארמנית. איסבקיאן נחשב למייסד הז’אנר התמאטי־קומפוזיציוני בציור הארמני. ציוריו „קרב אווארייר“, „תשובת איזיגרדו“, „מרד איכרי אחפאט ב־1903“, „בוקרו של זקן“, „חריש בהר“, „סוסים חסרי מנוחה“, כמו גם דיוקנאות אקסל בהקונץ, חַצ׳אטוּר אַבּוֹויאן, אוותיק איסאַקיאן, סַיַאת־נוֹבָה, דרוניק דמירצ’יאן ועוד – הביאו לו תהילה עולמית. בשנת 1985 זכה איסבקיאן בפרס המדינה על ציוריו: „קרב אווארייר“, „תהלוכת חתונה“, „בוקר“ ושלושה ציורים מתוך מחזור „הסוסים חסרי המנוחה“. פרס נוסף הוענק לציורים „סַיַאת־נוֹבָה“ ו„דיוקן ח׳. אבוויאן“. את יצירתו האחרונה הקדיש איסבקיאן לעיר איגדיר ולתושביה, אך הציור הגדול והמפורט נותר לא גמור עקב הידרדרות ראייתו. משנת 2005 התגורר אדוארד איסבקיאן בעיר אשְטָרָק (ארמניה), ושם נפטר ב־17 באוגוסט 2007
