סטפאן זוריאן ( 1890–1967)
סטפאן זוריאן (שמו האמיתי: סטפאן אראקלאן) היה מתרגם וסופר ארמני. הוא נולד במשפחת איכרים בכפר קראקליס (לימים העיר קירובקן). למד בבית־ספר דובר רוסית, וב־1906 עבר לטביליסי בחיפוש אחר פרנסה. שם עבד תחילה כמגיה בדפוס, אחר כך כמתרגם במערכת העיתון הארמני “סורהנדק”, ובשנים 1912–1919 שימש כמתרגם וכעורך סגנון בעיתון “משאקי”. בשנת 1919 שב לזמן קצר לביתו, ולאחר מכן עבר לירוואן. בשנים 1922–1925 עבד בנרקומפרוס של ברית המועצות, וב־1929 נבחר לחבר הוועד המרכזי, בו כיהן עד 1937. בשנים 1950–1954 היה מזכיר איגוד הסופרים של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של ארמניה. ב־1953 וב־1957 נבחר לסובייט העליון של ברית המועצות. בשנת 1972 נפתח בכפר הולדתו מוזיאון בית לזכרו. זוריאן החל לכתוב בגיל 17, עוד בתקופת האימפריה הרוסית; סיפוריו הראשונים עסקו בחיי הכפריים הארמנים ובקשיי חייהם. הוא החל להתפרסם ב־1909. סגנונו הספרותי מאופיין ברוך לירי, בכנות ובלקוניות. קובץ הסיפורים הראשון שלו, «אנשים קודרים» (1918), מבטא אהבה וחמלה כלפי האנשים המקופחים. הוא מחברם של הנובלות «יושב־ראש הרבקומ», «הנערה מן הספרייה», וה רומנים «העיר הלבנה», «משפחת אמיריאן», הרומן האוטוביוגרפי «סיפורו של חיים אחד», והרומנים ההיסטוריים «המלך פַּפ» ו־«המצודה הארמנית». לאחר מהפכת אוקטובר תמך בהקמת השלטון הסובייטי, והחל לכתוב סיפורים על החיים החדשים בחברה הארמנית. בהמשך כתב כמה רומנים היסטוריים (וביניהם העוסקים בתקופת המלכות הארמנית המוקדמת), יצירות על מלחמת העולם השנייה, זיכרונות, ספרים לילדים ולנוער, וכן מספר תסריטים המבוססים על יצירותיו — למשל לסרט «בוסתן התפוחים» (1985), על פי סיפורו משנת 1917. הוא תרגם לארמנית יצירות של לב טולסטוי, טורגניֶב, הנריק סנקביץ’, מארק טוויין וסטפן צווייג. מבין יצירותיו הידועות ביותר: קובץ הסיפורים «אנשים עצובים» (1918), הנובלות «יושב־ראש הרבקומ» (1923) ו־«הנערה מן הספרייה» (1925) שתורגמו לרוסית; הרומן האוטוביוגרפי «סיפור חיים» (1935–1939); והרומנים ההיסטוריים «המלך פַּפ» (1944) ו־«המצודה הארמנית» (1959), וכן ספר הזיכרונות «ספר הזיכרון» (1958)
