והאן טֶרְיָאן (1885–1920) — מן המשוררים החשובים והמשפיעים ביותר של הספרות הארמנית במאה ה־20, וגם איש ציבור ופעיל פוליטי.שמו האמיתי —וואַהאַן טֶר־גְּרִיגוֹרְיַאן. אִיסַאקְיַאן וְטוּמַאנְיַאן ראו בו את ממשיכם הספרותי. חייו של טֶרְיָאן נקטעו בטרם עת.הוא נולד ב־28 בינואר 1885 בכפר גַנְדזָה (ליד אחלקלאקי) למשפחת הכומר סוּקִיאַס טֶר־גְּרִיגוֹרְיַאן. טֶרְיָאן פתח עמוד חדש לחלוטין בשירה הארמנית. החידוש היה לא רק בשפה הפיוטית, בצורות ובמשקלי השיר, אלא גם באופן חדש של תפיסת העולם.העולם המציאותי אצל טֶרְיָאן נתפס אחרת מאשר אצל קודמיו. הוא יוצר, כפי שכתב לרמונטוב, “עוֹלָם אַחֵר וּמְצוּיוֹת אַחֵרוֹת”. המציאות — אנשים, חפצים ותופעות — עוברת הפשטה ורק לאחר מכן מקבלת ביטוי בדמיון הפיוטי. “אני — משורר־חוֹלֵם”, “רחוקה ואינה מושגת את, חלומי הבהיר”, “חלומותיי עפים לזרועותיכם” — ביטויים אופייניים בשירתו.
השכלה ושנותיו הראשונות
1899–1906 — למד במכון לָאזָרֶב לשפות המזרח במוסקבה
ב־1905, בזמן רדיפות המוניות וגל מעצרים, נאסר יחד עם חבריו אוֹנִיק אוֹהַאנְדזַ’נְיַאן ומֶלְקוֹן קָארַמְיַאן ונכלא בבית הסוהר בּוּטִירְקָה
ב־1908, בטביליסי, הוציא לאור את ספר שיריו הראשון — “חלומות הדמדומים”, לאחר שהראה אותו תחילה לַטּוּמַאנְיַאן ולַאִיסַאַקְיַאן
לאחר שסיים את מכון לָאזָרֶב, למד בפקולטה להיסטוריה ופילולוגיה של אוניברסיטת מוסקבה
ב־1916 — סיים את לימודיו בפקולטה המזרחית של אוניברסיטת פטרבורג
פעילות ציבורית ופוליטית
1918–1920 — עמד בראש הקומיסריון לעניינים ארמניים, ועסק בפעילות ארגונית, הסברתית והוצאה לאור
ינואר–מרץ 1918 — נבחר לחבר הוועד המרכזי של כל־רוסיה בכנסים השלישי והרביעי של סובייטים כל־רוסיים
אוקטובר 1918 — פעל לשחרור מבני בתי ספר ארמניים (בהם בית הספר אגאבַאבוב באסטרחן) שהוחרמו בידי השלטונות המקומיים
1919 — כחבר הוועד המרכזי, נשלח למשימות בטורקֶסְטָן, בפרס ובטורקיה. בדרך הוחמר מצבו הבריאותי הקשה
ימיו האחרונים
ב־13 בדצמבר הגיע הרכבת הצבאית־רפואית לעיר אוֹרֶנְבּוּרְג. בעיר זו — תחילה ברכבת ולאחר מכן בבית משפחה מקומית — עברו השבועות האחרונים של חייו. נפטר ב־7 בינואר 1920 באוֹרֶנְבּוּרְג ממחלת שחפת הריאות
