אלכסנדר מינאסוביץ’ שירוואנזאדה
אלכסандр מינאסוביץ’ שירוואנזאדה (, שם משפחה אמיתי מובסיסיאן — 18 באפריל 1858, שמאחי, מחוז שמאחי — 7 באוגוסט 1935, קיסלובודסק) היה סופר ומחזאי סובייטי־ארמני. סופר העם של הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של אזרביג’ן (1930) ושל הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של ארמניה (1930)
ביוגרפיה
“שירוואנזאדה” הוא שם העט של הסופר. שמו האמיתי — אלכסандр מובסיסיאן. הוא נולד ב-7 באפריל 1858 בעיר שמאחי. אביו, מינאס, היה חייט. לפני שבאקו הפכה לעיר תעשייתית גדולה, שמאחי הייתה בירת המחוז. אך גילוי הנפט שינה את החיים באופן דרמטי: אנשים היגרו לבאקו ושמאחי הלכה והתרוקנה. הסופר לעתיד קיבל את חינוכו באחת המכללות בעיר הולדתו, אחר כך למד בבישופיות הארמנית ולאחר מכן בבית־ספר רוסי דו־כיתתי. לאחר כישלון עסקי אביו, נאלץ אלכסандр הצעיר לדאוג למשפחתו, וב-1875 עבר לבאקו כדי לעבוד כפקיד במינהל הממשלתי. שם התגורר אצל דודתו, בבית אינטלקטואלי ובעל ספרייה עשירה. גם השחקן הידוע הובנס אבליאן גדל באותו בית, וגם אחיו הפכו לאנשי תרבות — אחד לפעיל ציבור והשני למחזאי. ב-1878 החל שירוואנזאדה לעבוד כחשב במשרד נפט. בתקופה זו אהבתו לספרות התעצמה, והוא קרא בנוסף לספרות ארמנית גם ספרות רוסית. אהבה זו הובילה אותו למשרה חדשה: ב-1881 מונה לאחראי על חדר הקריאה של הספרייה החדשה שנפתחה בעיר. בגיל 17 יצא לבאקו לעבוד, תחילה כפנקסן וכפקיד ולאחר מכן כחשב. מתחילת שנות ה-80 החל לפרסם מאמרים ופובליציסטיקה על ניצול הפועלים בשדות הנפט בבאקו — נושא שקיבל ביטוי גם ביצירותיו הראשונות: “השריפה בשדות הנפט” ו”יומן הפקיד”. הוא חי בבאקו עד 1883 ואז עבר לטיבליס — מרכז החיים התרבותיים הארמניים. במקביל לקריאה, החל שירוואנזאדה את צעדיו הראשונים בכתיבה. הוא פרסם בעיתונים הארמניים “משאק” ו”מעגו האיסתאני”. את הרומן הראשון על עיר הנפט השמיד, אך הותיר חלק ממנו — “השריפה בבית הזיקוק”, שהפכה ליצירה המודפסת הראשונה שלו (“משאק”, 1883). בשנים 1886–1891 עבד בשבועון “ארצאגנק”. שם זכה לפרסום רחב, ובו יצאו רומנים כגון “נמוס”, “ארמבי”, ובמגזין “מורץ'” — “ארסן דימקסיאן”. פרסומו הגדול הגיע עם הרומן “כאוס” (1898), שתיאר את חיי העיר הגדולה. במהלך טבחי הארמנים בטורקיה (1894–1896), בהיותו חבר במפלגת הנזק (הגנצ’אק), פרסם מאמרים להגנת הארמנים ואף נסע לרוסיה לגייס תרומות לנפגעים — אך נעצר על ידי השלטון הצארי ונכלא במצודת מטחי. ב-1898 גורש לשנתיים לאודסה, שם המשיך בעבודתו הספרותית. ב-1905 נסע לפריז וחי שם עד 1910. ב-1919 יצא שוב לחו”ל לטיפול רפואי. שירוואנזאדה קיבל בברכה את מהפכת אוקטובר. ב-1926 חזר לארמניה הסובייטית וחי בה עד סוף ימיו. הוא התרשם מהישגי המדינה החדשה והפך לאחד ממייסדי הספרות הסובייטית הארמנית. הוא השתתף בקונגרס הראשון של הסופרים הסובייטים (1934), שם נשא נאום. מתחילת פעילותו הספרותית עסק שירוואנזאדה בחיי שכבות שונות של החברה — סוחרים, בעלי מלאכה, אנשי עסקים, אינטלקטואלים בורגנים ואמנים. ביצירותיו על חיי הפרובנציה הפטריארכלית (“נמוס”, 1885; “הרוח הרעה”, 1894), תיאר את חדירת המוסר הבורגני ואת הדרמה האנושית שבתוכה. ברומן “כאוס” (1898), יצירתו החשובה ביותר, תיאר את חיי העיר התעשייתית — את הכאוס של העולם הקפיטליסטי, את מאבק המעמדות, את ניצול הפועלים ואת התפרקות המשפחה הבורגנית הנשלטת על ידי בצע כסף. הפרוזה והדרמה שלו חידשו רבות בספרות הארמנית. העמקה פסיכולוגית, פאתוס רגשי ועקיצות סאטיריות חזקות הפכו את יצירותיו לנצחיות. בארמניה הסובייטית פרסם מאמרים, סיפורים, מסות ומחזות, ובהם הקומדיה הפוליטית “הסנדק של מורגן” (1926), סטירה על תקוות “בעלי ההון לשעבר” להחזרת המשטר הישן. הוא כתב גם את התסריט “המזרקה האחרונה” (1934) וזיכרונות בשם “בכור ההיתוך של החיים”. יצירותיו תורגמו לשפות רבות. ב-1925 צילם הבמאי אמו בק־נזרוב את הסרט “נמוס” על פי הרומן של שירוואנזאדה.
שירוואנזאדה נקבר בפנתאון שבפארק קומיָטַס.
