לאחר המצאת הצילום בשנת 1839, הארץ הקדושה הפכה במהירות יעד לצלמים-מטיילים מאירופה — צרפתים, אנגלים, גרמנים. אך כולם היו זרים; סדנאות צילום מקומיות עדיין לא היו קיימות. הראשונים שניתן לומר בוודאות כי היו חלוצי הצילום המקומיים בירושלים היו הארמנים מקומפלקס סנט ג‘יימס ברובע הארמני.
הפטריארך יסאי (יסאיי) גארבדיאן ו-בית הספר לצילום
בשנת 1859, במנזר סנט ג‘יימס, הכומר הארמני ולימים פטריארך ירושלים יסאי גארבדיאן פותח סדנת צילום / בית ספר לצילום. סדנה זו נחשבת לבית הספר הראשון לצילום בפלסטינה ולאחת מסדנאות הצילום הקבועות הראשונות באזור.בסדנה הוא מלמד צעירים ארמנים את מלאכת הצילום — בין תלמידיו היו גארבד (גאראפט) קריקוריאן, אחיו קֵבוֹרְק ואחרים. על-פי מחקרי תולדות הצילום בפלסטינה (איסאם נסאר, דור גז ואחרים), סדנה ארמנית זו הניבה את הצלמים המקומיים הראשונים לא רק לירושלים אלא לכל פלסטין ההיסטורית. חשוב: צלמים אירופים ואמריקאים אכן עבדו בירושלים לפני כן, אך לא פתחו בתי ספר או סדנאות קבועות לתושבים המקומיים. לכן כאשר אומרים ש”הפטריארך הארמני גארבדיאן הביא את הצילום לפלסטינה”, הכוונה להטמעה מוסדית ולחינוך מקומי — לא להופעת המצלמה הראשונה בכלל.
גארבד קריקוריאן: סטודיו הצילום הראשון בירושלים
לימודים אצל הארמנים ותחילת הקריירה
גארבד קריקוריאן (1847–1920) — ארמני במוצאו מסמירנה (איזמיר). בשנת 1859 מגיע לירושלים, לומד בכנסיית סנט ג‘יימס ומכשיר עצמו כצלם בסדנתו של גארבדיאן. מקורות מציינים כי קריקוריאן היה מהתלמידים המוכשרים ביותר, ועד מהרה הפך לצלם רשמי של הפטריארכיה.
פתיחת הסטודיו המסחרי הראשון
על-פי מספר מחקרים עצמאיים (אינסטיטוט ללימודי פלסטין, פל־קוועסט, ג’רוזלם פוסט, טיימס אוף ישראל ועוד),
בשנת 1885 פותח גארבד קריקוריאן ברחוב יפו בירושלים את סטודיו הצילום המסחרי הראשון בעיר
פל-קוועסט אף כותב במפורש:
“הסטודיו של קריקוריאן היה סטודיו הצילום הראשון בפלסטינה.”
הגדרה כמו “הראשון” תמיד דורשת זהירות (ייתכן שהיו סדנאות קצרות-ימים שלא תועדו), אך עד היום אין אף מחקר רציני שמציג סטודיו מקומי מוקדם יותר. סטודיו קריקוריאן מופיע בכל הסקירות האקדמיות כראשון.
פעילות הסטודיו ברחוב יפו
עיקר ההתמחות — צילום דיוקנאות. הלקוחות: יהודים, ערבים, אירופים, ארמנים, עולי רגל. קריקוריאן השתמש בסגנון “מזרחי”: דיוקנאות מבוימים עם תלבושות, בדים ורקעים דקורטיביים המדגישים זהות מקומית. בנוסף דיוקנאות: הסטודיו תיעד נופי ירושלים, טקסים דתיים, ביקורי מלכים — כולל ביקור הקייזר וילהלם השני ב-1898. בראשית המאה ה-20 הפך הסטודיו של קריקוריאן למרכז חזותי משמעותי של העיר: צילומיו הופצו כגלויות וכאלבומים, ונכנסו לאוספי ספריית הקונגרס האמריקאי ולארכיונים פרטיים
שושלת הקריקוריאנים: מאב לבן
בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 עבד בסטודיו בנו של גארבד — יוהנס (אוהנס) קריקוריאן ( 1950–1885).הוא למד צילום בגרמניה, הביא עמו טכניקות אמנותיות וטכנולוגיות חדשות, והרחיב את פעילות הסטודיו (כולל צביעה ידנית ודיוקנאות מודרניים יותר). הסטודיו המשפחתי פעל עד אמצע המאה ה-20, עד אירועי 1948 שהביאו להרסו ולאבדן חלק גדול מהארכיון. כלומר, סטודיו הצילום הארמני ברחוב יפו פעל ברצף מ-1885 ועד אסון 1948 — כמעט 60 שנה.
הארמנים כמורי הדרך של הצלמים הלא-ארמנים הראשונים
עובדה נוספת ומוכחת המדגישה את חלוציותם של הארמנים: תלמידו של גארבד קריקוריאן היה חליל ראעד (1957–1854). ראעד נחשב ל”צלם הערבי הגדול הראשון של פלסטינה (ארץ-ישראל)”. הוא פתח את סטודיו הצילום שלו ברחוב יפו רק בשנות ה-90 של המאה ה-19 — לאחר שלמד אצל קריקוריאן. כלומר בפועל, בית הספר הארמני לצילום היה ה”אוניברסיטה” הראשונה של כל קהילת הצלמים המקומית. ללא קריקוריאן — לא הייתה נוצרת גם אחת הסטודיואים הערביים החשובים ביותר.
המסורת הארמנית של הצילום בירושלים — סיכום
מחקרים מודרניים (התערוכה קאַפּצ’רינג אֵיטֶרניטי, מחקרי אינסטיטוט ללימודי פלסטין ועוד) מסכמים כך: הארמנים היו חלוצי הצילום במזרח התיכון
והחזיקו בעמדות מובילות בתחום בערי האימפריה העות’מאנית — כולל ירושלים. בירושלים:
הפטריארך גארבדיאן היה הראשון שהקים בית ספר/סדנה לצילום
תלמידו קריקוריאן פתח את הסטודיו המסחרי הראשון בעיר ואף, ככל הנראה, בפלסטינה כולה
ללא עבודתם של הצלמים הארמנים — בלתי אפשרי לחקור את תולדות ירושלים מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20
