אַרסן בַּגְרַטוּנִי (1843–1911) – שמו האמיתי אַרסן תֶּר־אָוָואקִימְיָאן – מחנך, סופר וחוקר. את השכלתו הראשונית קיבל בבית הספר המקומי ובבית הספר הרוחני באצ’מיאדזין. לאחר מכן עבר לפאודוסיה, שם סיים את בית הספר חָלִיבְיָאן. היה שומע חופשי בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת סנקט פטרבורג. בשנת 1874 הוסמך לכמורה, שימש כנזיר בכנסיית מוֹגְנִי שבטביליסי וכאב מנזר בקוּסָאנַאצ. קתוליקוסים כל הארמנים גֵוֹרְג הרביעי, מַקַּר הראשון ומקרטיץ’ הראשון וָאנֶצִי העניקו לו צלב כמרים וצלב ארכימנדריטי, וכן קמילָווקָה. במשך 40 שנה לימד בטביליסי — בבתי הספר הקהילתיים של וָאנְק, מוֹגְנִי, נוֹרָאשֵן, בבתי הספר הריאליים הפרטיים של אמיראגיאן, טַוַואקַלְיַאן, מֶלִיק־בֶּגְלַרְיָאן, בבתי הספר התיכוניים של יֶרֶצְפּוֹחְיַאן, מַנְדִינְיַאן, מַרְטִינוֹבְסְקִי, ובבתי הספר של קוֹרִיֶב, גָאיָאנְיַאן, אַרֶסְטָבוֹרַאץ ונֶרְסֵסְיַאן. הוא ייסד אגודות תלמידים בשם “ערבים ספרותיים”, בהשתתפות תלמידים – ארמנים מכל שכבות הגימנסיה. לאגודות אלה היו תקנון, ספרייה–קריאה ואוצר. בין תלמידיו הידועים היו: הסופר נַר־דוֹס (מִיקָאֵל תֶּר־אָוָואנִיסְיַאן), המשורר והמתרגם אַלֶכְּסַנְדֶר צַטוּרְיַאן, והסופר, המתרגם והפובליציסט אַרְשָׁאק מֶגְרַבְיַאן (סרינג).אַרסן בַּגְרַטוּנִי נפטר ב־6 (19) בדצמבר 1911 בעיר טביליסי
