פֶּרץ’ פְּרוֹשְיָאן (1907-1837) היה סופר ארמני, רומניסט, משורר ופרוזאיקן. פְּרוֹשְיָאן נולד ב־3 ביוני 1837 בעיר אַשְתָרָאק; את השכלתו רכש בסמינר התיאולוגי נרססיאן בטביליסי. בתחילת שנות ה־60 של המאה ה־19 הפך לחבר מערכת כתב העת “קרונק”; בשנת 1860 הופיע רומנו הראשון “סוֹס וָוארְטִיטֵר”, שנכתב בהשפעת יצירתו של חַאצ’אַטוּר אַבּוֹבְיַאן “יתמותה של ארמניה” ובניב האשטרקי, ורכש תשומת לב רחבה. בשנת 1872 החל לעבוד בעיתון החדש שזה עתה נוסד “משאק” (“הפועל”), אך פרש זמן קצר לאחר מכן בשל חילוקי דעות עקרוניים עם העורך גריגור אַרְצרוּנִי. בשנת 1877 הצטרף למערכת אחד מכתבי העת הארמניים הטובים ביותר של התקופה, “פּוֹרְצ” (יצא לאור בשנים 1881-1876). במקביל עסק פּרוֹשְיָאן גם בפעילות פדגוגית — בתחילה בשוּשִי, אחר כך בטביליסי, ובהמשך לימד את השפה הארמנית בסמינר נרססיאן. מתוך התלהבות לרעיון הקמת תיאטרון ארמני קבוע, עמד פּרוֹשְיָאן בשנת 1863, יחד עם השחקן מ. אוֹ. אַמְרִיקְיַאן, בראש חוג דרמטי שהותיר את חותמו בהיסטוריה של הבמה הארמנית. לא פעם נאלץ פּרוֹשְיָאן לסבול מחסור, ואף כמעט מרעב, במיוחד בסוף שנות ה־60 של המאה ה־19, כאשר מזימות מתנגדיו שללו ממנו את מקום עבודתו והוא נאלץ לעסוק בצילום כדי להתפרנס. פּרוֹשְיָאן כתב רומנים רבים: “למען הלחם”, “תפוח המחלוקת”, “שָאגֵן”, “צֵצֵר” (1889), וכן סיפורים, נובלות, מאמרים פובליציסטיים, תרגומים ועוד. תחום תצפיותיו המרכזי היה חיי האיכרים; איש לא הכיר כמוהו את חיי הכפר הארמני, והוא תיאר אותם ברגש הומני ובחיבה ברורה לעם. אפשר לכנותו רומניסט־אתנוגרף: ברומנים “סוס וַארְטיטֵר” ו־”למען הלחם” מתוארים כמעט כל חגי הכפר, עבודות השדה, גביית המסים, אסיפות הכפר ומשחקי העם. בסוף המאה ה־19 העניק המבקר הרוסי י’ א’ וֶסֶלוֹבְסקי, על דפי “האנציקלופדיה של ברוקהאוס ואפרון”, את ההערכה הבאה ליצירתו של פְּרוֹשְיָאן: “פּ. אינו עוצם עיניו בפני הצדדים האפלים של חיי האיכרים; הוא מציג קוּלָאקִים, בעלי פונדקים, מנצלים, זקני כפר ערמומיים ומנהיגי קהילה מושחתים. אך לצד זאת, ביצירותיו המוקדמות ניכרת לעיתים נטייה מסוימת לאידיאליזציה ולרגשנות. יצירותיו של פּרוֹשְיָאן כתובות בשפה הארמנית החדשה באופן ציורי, עשיר ולעיתים אף פואטי באמת.” פֶּרץ’ פּרוֹשְיָאן נפטר ב־23 בנובמבר 1907 בעיר באקו
