ניקוגאיוס טיגרניאן היה מלחין, מוזיקולוג, פולקלוריסט, פסנתרן ודמות ציבור מוזיקלית ארמנית וסוציאליסטית. הוא היה תלמידם של נ. א. רימסקי-קורסקוב ונ. פ. סולוביוב, והוענק לו כיהן לאמן העם של רפובליקת ארמניה (1933) ותואר גיבור עבודה (1936).בגיל תשע, הוא איבד לחלוטין את ראייתו. למד במכון העיוורים שבווינה. למד פסנתר עם הפרופסור וילהלם שנר בקונסרבטוריון שבווינה, וכן תאוריה מוזיקלית תחת הוראתם של נ. א. רימסקי-קורסקוב ונ. פ. סולוביוב בפטרבורג.מ-1894 הוא הופיע בערים שונות בקווקז, ברוסיה ובמערב אירופה כפסנתרן וכמרצה. השתתף במספר מסעות לחקר הפולקלור המזרחי ופרסם מאמרים בנושא. ארגן באלכסנדרופוליס בית ספר לעיוורים שהוא היה מנהיגו וכן הוא הוא שמינה והורה במספר תחומי תיאוריה מוזיקלית.בשנת 1934 הוא העבר לירבן, ושם נעסק בפעילות הוראתית ובפרסום של יצירותיו המוזיקליות. הישן. פ. טיגראניאן הוא אחד ממייסדי המוזיקה הלאומית הארמנית לפסנתר.הוא היה הראשון מבין מלחיני ארמניה שהקליט ועיבד (לפסנתר, קבוצות כלי קשת וכלי נשיפה, וגם לתזמורת סימפונית) שירים שנבצעו על ידי גוזנים, אשוגים, סאזנדרים ווירטואוזים-נגנים: נגני דודוק, נגני תר, נגני קמנצ’ ועוד.בעיבודיו, טיגראניאן שקל לשמור על “האמיתות של המקור”, להעביר את הספציפיות של נגינה כלי נשיפה, הארמוניה של מספר קולות, ותכונות לאדון מסלול מסוים במנגינת הריקודים הארמניים.הרבה מקטעי המוזיקה העממית, שהתקיימה בערים בקווקז במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, שומרים בדיוק בזכות הקלטות והעיבודים של ניקוגאיוס פאדייביץ’ טיגראניאן. השיטות שנמצאו על ידי טיגראניאן להקלטה ועיבוד של מנגינות עממיות, וגם העקרונות שהוא השתמש בהם בעיבוד, קיבלו פיתוח נוסף ביצירות של הרבים מלחיני ארמניה. שירים שהוקלטו ועובדו על ידי נ. פ. טיגראניאן הועשו בשימוש ביצירותיהם של מלחינים ידועים כמו א. א. ספנדיארוב, מ. מ. היפוליטוב-איוונוב, ג. א. קאזצ’נקו, ר. מ. גלייר, א. ת. טיגראניאן, ס. ו. ברכודריאן, א. ס. איווזיאן, א. י. חכ’טוריאן ואחרים
