גספאריאן, ג’יוואן ארמאיסוביץ'(12 באוקטובר 1928, כפר סולאק ליד העיירה הראזדן, ארמניה הסובייטית – 6 ביולי 2021) – מוזיקאי ומלחין ארמני, אנין המוזיקה הלאומית הארמנית, אמן נגינת הדודוק. אמן העם של ארמניה הסובייטית (1978). פרופסור בקונסרבטוריון הממלכתי של ירוואן ע”ש קומיטאס. נתן קונצרטים בכל העולם. חי ועבד בירוואן
ביוגרפיה
ג’יוואן ארמאיסוביץ’ גספריאן נולד ב-12 באוקטובר 1928 בכפר ארמני קטן בשם סולאק, ליד העיירה הראזדן. כשג’יוואן עדיין היה ממש ילד, אמו נפטרה, ואביו הצטרף ללחימה בחזית (במהלך מלחמת העולם השנייה). אז הוא הגיע לבית יתומים.בגיל שש החל לנגן באופן עצמאי בדודוק, כלי נשיפה ארמני. הוא גם ניגן בזורנה ושבי.”למה התחלתי לנגן בדודוק, אני אפילו לא יודע. למשפחה שלי לא היו נגנים. חוץ מזה שאבא שלי שר שירים ישנים. הקול שלו היה טוב מאוד. אבל זה הכל. וכששמעתי את הדודוק לראשונה. בזמן, מאוד אהבתי את הצליל של הכלי הזה, איזה גוון יפה יש לו. והתחלתי ללמוד לנגן. דודוק הוא הנשמה של אדם, הסיפור שלו, התפילה שלו”, אמר ג’יוואן גספאריאן”.ג’יוואן הקטן למד את היסודות של נגינה על הכלי הארמני העתיק לבדו. הילד פשוט הקשיב למחזה של המאסטרים הישנים וניסה לחזור על משהו. מאזיניו הראשונים היו חברים מבית היתומים.בשנת 1946, גספאריאן, כחלק מהרכב חובבים, הופיע במוסקבה במופע של מאסטרים לאמנויות מהרפובליקות של ברית המועצות. סטלין עצמו ישב באולם של תיאטרון הבולשוי. על הופעתו, הוא קיבל שעון זהב במתנה מהמזכיר הכללי של הוועד המרכזי המפלגה הקומיניסטית, יוסף סטלין.ב-1948 הפך לחבר בלהקת השירים והמחול הלאומי. באותה שנה ערך את הופעתו המקצועית הראשונה עם התזמורת הפילהרמונית של ירוואן כסולן.בשנת 1956 קיבל ג’יוואן גספאריאן את הפרס הראשון שלו בתחרות הדודוק.בשנת 1957 יצאו גספאריאן, יחד עם ההרכב “ליבנה”, לסיבוב הופעות חוץ באמריקה בפעם הראשונה.זכה בארבע מדליות זהב של אונסק”ו: 1959, 1962, 1973, 1980.פרופסור של הקונסרבטוריון של ירוואן, לימד והכשיר אמני דודוק מקצועיים רבים.מסוף שנות ה-80 עבד בארה”ב, שם הלחין את מנגינת הנושא דודוק לסרט “הפיתוי האחרון של ישו”, בשנות ה-90 עבד בארה”ב עם נכדו, יורשו, ג’יוואן גספריאן ג’וניור. בשנת 2000 הוא הפך לאחד ממבצעי המוזיקה בפסקול הסרט “גלדיאטור”.ג’יוואן גספאריאן הקליט את אלבום הסולו הראשון שלו “מנגינות העם הארמניות” עבור חברת “מלודיה” ב-1983. האלבום הוצא מחדש בשנת 1989 תחת הכותרת “אני לא יהיה עצוב בעולם זה” על ידי אופל רקורדס של בריאן אנו.יותר מ-25 אלף בני אדם מתו ומאות אלפים נפצעו ונותרו ללא קורת גג כתוצאה מרעידת האדמה שפקדה את ארמניה בדצמבר 1988. זה היה אז שמוזיקה רגשית עמוקה נשמעה טרגית במיוחד.בשנת 1988 הוזמן גספאריאן למספר קונצרטים בלונדון. יתרה מכך, במקום השניים המתוכננים, אז הוא נתן עד חמישה. לאחר מכן, הוא הוזמן לארצות הברית.בשנת 2002 הוא קיבל את פרס “וומקס” עבור תרומתו לאמנות המוזיקה”. בשנת 2006 הוא היה מועמד לגראמי .ב-2003 כתב גספאריאן את המוזיקה לסרטו הבדיוני של אלכסנדר גוטמן, פרסקו, המספר על חייה של ארמניה לאחר קריסת ברית המועצות, שבאה לאחר מכן זמן קצר לאחר רעידת האדמה הנוראה. המוזיקה של גספריאן מהסרט הזה שוחררה מאוחר יותר באלבום באותו שם.הוא הפך לאחד ממבצעי המוזיקה לפסקול “גלדיאטור” בשנת 2000, וכן כתב את הנושאים על הדודוק לציור “הפיתוי האחרון של ישו”.הוא סייר מספר פעמים ברחבי העולם עם אנסמבל קטן שהציג מוזיקת עממית ארמנית.עבד עם מוזיקאים רבים
