רוג’ר אדוארד קולינגווד אלטוניאן הוא הממציא של משאף הנתרן ונתרן קרומולין עבור תרסיסים לאף וטיפות עיניים המשמשים לטיפול באסטמה ואלרגיות.משפחתו עברה לבריטניה מחאלב (סוריה).עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, כשהסתיר את גילו האמיתי (והאקזמה האטופית שלו), רוג’ר הצטרף לחיל האוויר המלכותי ונשלח לרודזיה להתאמן כטייס קרב. במסגרת חיל האוויר ב-1941 החל לטוס כמדריך. הוא נחשב למדריך מפציצים מובהק ובשנת 1943 מונה לצוות בית הספר למדריכי טיס. הוא זכה בצלב חיל האוויר על מחקר ופיתוח של טכניקות חדשות לטיסת לילה.לאחר המלחמה, כמו אביו, רוג’ר למד רפואה בבית החולים קיימברידג’ ומידלסקס, לונדון. התקף האסתמה הראשון (לילי) קרה לו כשהיה עדיין סטודנט, ואז היו התקפים חוזרים ונשנים. עד מהרה הוא העריך באופן אישי את חוסר הידע ואת הטיפול המוגבל במחלה זו.הוא סיים את לימודיו ב-1952 ומיד נסע לחאלב לעבוד בבית חולים, אך ב-1955 נאלצו האלטוניאנים לסגור את בתי החולים שלהם ולעזוב. רוג’ר חזר לבריטניה, ולא הצליח להשיג משרת בית חולים לתואר שני, בינואר 1956, הוא הצטרף למחלקת המחקר של חברת התרופות “בנגרס בע”מ”. רוג’ר אלטוניאן החל לחקור ולפתח תרופות לאסתמה. בהיותו בעצמו אסתמטי, רוג’ר התחייב לבדוק את השפעות התרופה בפיתוח. תוך כדי ניסוי בסמים, הוא עורר בעצמו התקפי אסתמה יותר מ-1000 פעמים, בניסיון לקבוע את התרופות המפסיקות את ההתקף ואת המינונים שלהן.ב-1961 החליט מנהל המחקר החדש שהעבודה לא מתקדמת והפסיק את הפרויקט. רק בשנת 1963 נוצרה תרכובת חדשה שהכילה כמעט 100% הגנה מפני התקפי אסטמה למשך שעות רבות. בפברואר 1965, הוא שינה את התרופה כדי להשיג הגנה כמעט מלאה על אנטיגן. תרכובת זו זכתה לשם דיסודיום קרומוגלייט בבריטניה וכרומולין בארצות הברית.מחקרים קליניים במדינות רבות אישרו את היעילות של קרומולין, והיא הפכה במהרה לתרופה העיקרית לטיפול באסתמה ברחבי העולם. לאחר מכן, יותר מ-3000 פרסומים דיווחו על יעילותו ואישרו את בטיחותו יוצאת הדופן.רוג’ר לא הפסיק את המחקר שלו עם גילוי הקרומולין. במהלך 20 השנים הבאות, הוא המשיך לחקור תרכובות חדשות באותו אופן, על עצמו, כדי למצוא מינונים ותרופות יעילים יותר. מאחר שתפקודי הריאות שלו הידרדרו, הומלץ לו לא לעשות מחקר נוסף על עצמו, אך הוא התעלם מהאזהרה זו של עמיתים.בסוף שנות ה-70 הוא עבר לאוסטרליה, שם האקלים לחולי אסתמה טוב יותר מאשר באנגליה, אך המשיך לבדוק על עצמו תרופות חדשות כמעט עד מותו ב-1985
