סמבטאברד הוא מבצר הממוקם דרומית-מזרחית לכפר ארטאבינק על פסגת הר, ממנו נראה גם הכפר יגגיס. משלושה צדדים, המבצר מוגן בתלילות הרריות, המחוזקות בנוסף בחומות פירמידות גבוהות ורחבות. אתה יכול להיכנס למבצר רק מצידו הצפוני
הִיסטוֹרִיָה
יתכן שהוא נבנה בתקופת שלטונו של המלך סמבט השני בגרטוני, כאשר נוצרו מבנים הגנתיים חזקים בארמניה. יתכן שהגיאוגרף הקדום סטראבו הזכיר את המבצר הזה בשם “סימבייס” בעבודתו “גאוגרפיה”. על פי הדעה הכללית, המבצר היה במשך זמן מה ברשותו של אטרופאטנה, שנכבש על ידי האימפריה הרומית בתקופה בה ארמניה נפלה תחת שלטונה של רומא בשנת 1045.סמבטאברד היה אחד המבצרים העתיקים והגדולים ביותר בוואיוט דזור ובסויניק. יתכן שזה היה קיים עוד לפני המאה החמישית. זה ידוע שעד למאה ה -7 סמבטאברד היה שייך למשפחת הנסיכים ואסאקיאן, אז, במאה העשירית, המבצר עבר לשושלת בגרטוני, וכבר במאה ה -13 – למשפחת אורבליאן. סמבטאברד שימש כנקודת ביצור צבאית של שושלת ואסאקיאן והתבצר לאחר מכן בתקופת שלטון אורבליאן. שמו המקורי של המבצר אינו ידוע. אנשים קוראים לזה סמבטאברד, ככל הנראה בשל הכפר הסמוך יגגי עם קברו של נסיך הנסיכים סמבט אורבליאן, שזוכה לשיקום המבצר. אך סביר להניח שהמבצר נקרא על שם הנסיך הסיוניק סמבט, ששלט במאה העשירית.במאה ה -16 ניסו הסלג’וקים במשך זמן רב מאוד להשתלט על סמבטאברד. אך מבצר העיר לא ויתר עד הסוף. הסלג’וקים העלו תוכנית מעניינת וזה עבד. בניחוש שבגובה כזה (וגובה סמבטאברד מעל פני הים הוא יותר מ -2000 מטר) כמעט אין מקורות מים, הסלג’וקים הניחו לפרד הצמא ללכת לחפש מים. כעבור כמה ימים מצא הפרד את מקור המים של המבצר – מקור מהאחו הקרוב ביותר. הסלג’וקים חסמו אותה, והמצודה, שנמצאה במצב חסר סיכוי, נכנעה תוך שבוע
אנסמבל אדריכלי
המתחם נבנה להגנה ארוכת טווח, על פי כל הקנונים של הקמת מבצר מימי הביניים. האורך הכולל הוא כקילומטר אחד. המחיצה מחלקת את המבצר לשני חלקים: צפון ודרום. בשני החלקים הייתה אקרופוליס.בשני החלקים נמצאו הריסות צריפים ובריכות. למבצר היו שתי כניסות: מצפון מזרח, צפון מערב וצפון. השערים בנויים מבזלת מטופלת. מים למבצר הושגו לא הרחק מצחצ’ארה קרא. סמבטאברד שימש כבסיס צבאי חשוב לעיירת הכפר יגגיס והאזורים שמסביב גנדבנק ממוקם גם באזור וויוטס דזור
