נוראטוס הוא בית קברות ארמני מימי הביניים עם מספר רב של חצ’קים מוקדמים, הממוקם בכפר נוראטוס, אזור גגרקוניק (ארמניה), לא רחוק מהעיר גאוואר ואגם סבן, 90 ק”מ ממזרח לירוואן. בבית העלמין יש מספר החצ’קים הגדול ביותר בשטח הרפובליקה של ארמניה. זהו גם בית הקברות הגדול ביותר עם חצ’קרים, שנשמר לאחר חורבן בית הקברות הארמני בג’ולפה בשטח הרפובליקה האוטונומית של נחיצ’יבן על ידי שלטונות אזרבייג’ן
חצ’קארים
החצ’קים העתיקים ביותר בבית העלמין הם מהמאה העשירית. במהלך תחיית המסורות של הכצ’קים במאות ה -16-17, נבנו חצ’קים רבים בעול האימפריה הספאווית, כאשר ההשפעה המזרחית חדרה לאמנות הארמנית. שלושה מגלפים אמן של תקופה זו יצרו חצ’קרים בנוראטוס, הבולטים שבהם היו קירם קזמוך (1551-1610), בני דורו היו ארקל ומליסט. בית העלמין ממוקם על שטח של שבעה דונם ומכיל כאלף חצ’קים. מאפיין אופייני של מרבית החצ’קרים הוא צלב שמתחתו דיסק שמש. שאר האבן מעוטרת בתמונות של עלים, צרורות ענבים, רימונים או תבניות מופשטות. רוב החצ’קים מכוסים טחב וחזזית. כמה מצבות בבית הקברות מתארות סצינות של חתונות וחיים כפריים. ליד בית העלמין העתיק הוקם בית קברות מודרני חדש, המופרד על ידי גדר ארוכה. ליד בית העלמין בכפר יש את כנסיית אם האל הקדושה, שנבנתה במאה ה -9. אחד החאצ’קים של בית הקברות נתרם למוזיאון הבריטי על ידי קתוליקוס ווזגן הראשון בשנת 1978
אגדות
אגדה פופולרית של בתי קברות נוגעת לפלישה לצבא טמרליין. לדבריה, האיכרים חבשו קסדות מעל החצ’קים וכופפו את חרבותיהם לכיוון הצבא המתקדם. מרחוק החצ’קרים נראו כמו חיילים חמושים בעמדת הגנה, וכתוצאה מכך נסוג צבאו של טמרליין
על פי סיפור פופולרי אחר, במאה ה -19 חלה על הנזיר טר קרפט אובאטסי-הובקימיאן ממנזר ליד הכפר לשרת את טקס ההלוויות בבית העלמין נוראטוס. כדי להימנע מנסיעה של שעתיים מבית העלמין למנזר ובחזרה, הוא בנה לעצמו תא קטן בנוראטוס. כשהיה בן 90 הוא ביקש מהאחים הנזירים לקבור אותו בחיים. מילותיו האחרונות היו: “אני לא מפחד מהמוות. והייתי רוצה שלא תפחדו ממנה. ובכלל הם לא פחדו מכלום חוץ מהאלוהים לבדו. שיבוא אליי כל מי שפוחד. תן לו לשפוך מים על המצבה, לשתות אותה, לשטוף את הפנים, החזה, הידיים והרגליים. ואז ישבור לו את הכלי שאליו הביא את המים. ואז הפחד שלו ייסוג. ” עד היום אנשים מגיעים לקבר הנזיר כדי לבצע את הטקס הזה, ומשאירים שברי זכוכית בסביבה
