הספרות הארמנית המודרנית נוצרה בתנאים יוצאי דופן. מצד אחד, היא מושפעת ממורשת ספרותית אדירה של העבר, ומצד שני – מהמציאות החדשה ומהטכנולוגיות המודרניות. בסוף המאה ה־20 התמודדה ארמניה עם רעידת אדמה, עם השלכות קריסת ברית המועצות, עם מלחמה, ונקלעה למצור שהביא את תושביה למצב של כמעט אסון תעשייתי. כל אלה השפיעו במידה רבה גם על הספרות. נושא העולם האזרחי המתמוטט בא לידי ביטוי הן בסיפורים ריאליסטיים קשים וישירים, והן ביצירות בעלות מאפיינים קסומים. רגשות שהיו טאבו, תיאורים של קשיי חיים, סצנות נטורליסטיות – כל מה שנאסר מאוד לאורך המאה ה־20 – פרץ אל הנייר בסוף המאה. נושאים של היחיד הפגוע, הפצוע, הפכו לרלוונטיים ונדרשו על ידי החברה יותר מאי־פעם.דבר זה אירע לאחר שנים רבות של שליטת הסטנדרטים הסובייטיים בספרות, ששללו רגשות אנושיים חיים והאדירו את הגבורה ואת רוממות השאיפות. בעוד ספרות המאה ה־20 הראתה לקורא את היעד שאליו עליו לשאוף תוך דיכוי רגשותיו האישיים, הספרות החדשה נתנה מענה לצורך של הקורא לדבר על מה שמייסר אותו

כך למשל, ברומן של לוסינֶה ואיַצ’יאַן „בולוגויה”, נוסף לעלילה החריפה, נחשף נושא גורלה של האישה. הגיבורה מדברת על נישואיה השבורים, ללא חרטה, ומתארת במפורש רגשות וניסיונות נשיים שאינם מקובלים בחברה. רומן נוסף – „להתראות, ציפור” מאת אראם פַּצ’יאן – מספר על צעיר בעל נפש שבורה שחווה טראומה בצבא

הרומן של מריאם פּטרוסיאן „הבית שבו”, רווי ריאליזם קסום, זכה להכרה בינלאומית. העלילה מתרחשת בפנימייה; הדמות הראשית, תלמיד חדש, נכנס לעולם הנשלט על ידי חוקים שנקבעו על ידי דיירי “הבית”, ולומד את תפיסת עולמם ואת תחושת נוכחותו שלו בתוכה. הספר תורגם לשמונה שפות וזכה בפרסים רבים

שירתו הקפדנית ולעיתים קודרת של גבורג גילנץ בולטת במיוחד. המשורר מתייחס לגורל עמו ולמצב הפוליטי העכשווי, ומעניק לחוויותיו דימויים עזים ועמוקים

מאפייני הכאב שנחוו בתחילת המאה העשרים, שלא קיבלו ביטוי בתקופה הסובייטית, משתקפים ביצירותיה ובתרגומיה של גוהַר חריביאן (רשטוני). ביצירותיה ניתן לחוש בעצב הבלתי נסבל של הבית האבוד, באותם אזורים שנלקחו בעקבות רצח העם הארמני בטורקיה

כיום, בזכות טכנולוגיות האינטרנט, העולם מכיר את נָרינֶה אַבּגַריאַן. היא החלה את דרכה בבלוג שבו סיפרה בחום מיוחד סיפורים מילדותה בעיירה ברד. פרסומה הגדול הגיע עם פרסום הסיפור האוטוביוגרפי „מַניוניה”. בהמשך כתבה טרילוגיה על הרפתקאותיה של הילדה הקטנה ועוד כמה רומנים וסיפורים

מעניינות במיוחד יצירותיו בז’אנר ההיסטוריה האלטרנטיבית של הסופר הארמני־ישראלי דָוִיד גַלפַיאן, חבר איגוד הסופרים של ארמניה. סדרת ספריו „חַיַאסָה” מותירה רושם עמוק על חובבי הז’אנר ומגלה בצורה הרפתקנית וקלה לקריאה קטעים פחות ידועים מההיסטוריה הארמנית, תוך הסתמכות לא רק על אגדות ארמניות אלא גם על מיתוסים של עמים עתיקים אחרים שחיו בצמידות לארמנים.מלבד העלילה הסוחפת והמעניינת, ניכרת בסיפור לוגיקה פנימית והמשכיות האירועים. הדמויות יוצאות הדופן מוסיפות חיות ועניין מיוחד. כבר מהשורות הראשונות ניכרת נוכחות חזקה של דימויים חזותיים – ברורים, צבעוניים וגרפיים. הסצנה האחרונה הבלתי צפויה והנושא שהיא מעלה נוגעים עמוק ומשאירים מקום למחשבה על העתיד. היצירה ספוגה בהומור עדין, ההופך את הקריאה לקלה ונעימה ומסייע להבנה טובה יותר של המתרחש. מאפיין בולט נוסף הוא הניסיון לפרוץ את גבולות הרעיון המרכזי ולהרחיב משמעותית את מעגל הבעיות והיחסים האנושיים.הנופים המרהיבים, האופקים האינסופיים והצבעים העזים מעצימים את תחושת העומק ומעוררים את הדמיון. בספריו ניכרת פסיכולוגיה מעודנת, רעיון מצוין וסיטואציה יוצאת דופן ובלתי שגרתית. לא לעיתים קרובות פוגשים תיאורים כה מעמיקים וחודרים של קשיי הקשרים האנושיים, הרלוונטיים בכל דור. סיפור זה הוא מעין חידה שהוצבה בפני הקורא, ובלוגיקה רגילה לא ניתן לפענחה – עד לעמוד האחרון