אזור ויוטס דזור הוא הכי פחות מאוכלס בין אזורי ארמניה. המרכז האדמיניסטרטיבי שלה הוא העיר יגנהנדזור. ויוטס דזור עשיר בערוצים (“דזור”) בתרגום מארמנית – “ערוץ”. האזור מפורסם בכרי הדשא האלפיניים שלו, זרועים עשבי תיבול ופרחים.הנהר הראשי של ויוטס דזור הוא ארפה. בחלקים העליונים שלה נמצאת עיירת הנופש המפורסמת ג’רמוק עם מעיינות תרמיים.ג’רמוק היא אחת מעיירות הנופש היפות בארמניה. מכל עבר ג’רמוק מוקפת ברכסי הרים ציוריים, מדרונותיהם מכוסים ביער, ישנם עצי פרי בר רבים – אגס, שזיף, תפוח עץ. אזור ג’רמוק עשיר במעיינות ייחודיים (בארמניה מים שימושיים אלה נקראים ג’רמוק, בארמנית “ג’רם” פירושו “חם”), טריים ומינרליים. המדהימים שבהם הם מים מינרליים היפרתרמיים, הדומים בהרכבם למעיינות המפורסמים של קרלובי וארי בצ’כיה.בג’רמוק יש אקלים מתון נפלא. קיץ קריר עם דומיננטיות של מזג אוויר בהיר, היעדר ערפל באביב ובסתיו משולב בחורף מתון, רגוע ומושלג.לא רחוק מהכפר ארני יש מתחם מערות באותו שם. במערה, הממוקמת בגובה של כ -1080 מ ‘מעל פני הים, גילו חוקרים כמה שכבות תרבותיות, כולל מתחם מתקופת אבן הנחושת (הניאוליתית) עם מבני אדובי, שראשיתם בשנת 4200-3500 לפני הספירה. השכבה התרבותית הקדומה ביותר שייכת לאלף ה-6 עד ה -5 לפני הספירה, והאחרונה למאות ה-12-14.כמה קילומטרים מיגניגנדזור, מאחורי הכפר גלידזור, ממוקם הכפר ורנשן. כאן, בבזיליקת סורב הקוב, שנבנתה במאה ה -12, נוצר מוזיאון קטן המוקדש לאוניברסיטת גלדור. מול הכנסייה יש שבע

 סטלות מודרניות המסמלות שבעה נושאים שנלמדו באוניברסיטה: דקדוק, רטוריקה, לוגיקה, חשבון, גאומטריה, אסטרונומיה ותורת המוסיקה. אוניברסיטת גלדזור הוקמה בתחילת 1280. המדען והמורה נרס משצי במנזר תנאת הצנוע, שנמצא על מישור הררי ציורי 7 ק”מ ממזרח ורנשן המודרנית. האוניברסיטה לימדה דיסציפלינות שהיו מקובלות זה מכבר בבתי הספר הגבוהים בארמניה מימי הביניים. האימון נמשך בין שבע לשמונה שנים. סטודנטים, ללא קשר להתמחות שתיבחר בעתיד, חויבו, בנוסף לתיאולוגיה, לשלוט במדעים החיל

וניים. בשנת 1338, עם מותו של יסאי ניגטי, תלמידו של נרס והרקטור השני של האוניברסיטה, נפטר גם בית הספר בגלדזור. עבודתה נמשכה באוניברסיטאות אחרות בארמניה, אחת מהן הייתה טטב. עד זמננו שרדו שתי כנסיות בשטח אוניברסיטת גלדזור – סורב נשאן (המאה ה- XIII) וסורב סטפנוס (1279) שכבשו את מרכז המתחם. ממנה הקרינו מבנים, מהם נשמרו רק עקבות היסוד.בערוץ הציורי של נהר ארפה ליד הכפר גנדבז,

נמצא מנזר גנדבנק להפליא. הוא נבנה במאות ה- X-XI בהוראת הנסיכה סופיה, אשתו של הנסיך הריבוני סמבט.האגדה מספרת כי לאחר שהקימה את המנזר חרטה סופיה את המלים הבאות על אחת מקירות הכנסייה: “ויוט דזור היה טבעת ללא אמרלד. לאחר שהקמתי את המנזר הזה, הכנסתי אותו לטבעת. “על תהליך הבנייה פיקח הכומר יגישי, אדריכל ואמן מפורסם באותה תקופה. קירות הכנסייה מעוטרים בציורי קיר מבפנים, שאחד משברי המתאר את ישו שרד עד היום. בצד הפנימי של הכיפה מגולפים תבליטים גבוהים המתארים את סמלי ארבעת האוונגליסטים.בפאתיו המזרחיים של הכפר יג’יגיס יש כנסייה ייחודית מאין כמוה של סורב זוראטס (המארח הקדוש). ממזרח זה נראה נורמלי. ממערב אין קיר, אין אולם למתפללים, הוא מוחלף בשטח פתוח למדי. הוא הוקם עבור הצבא, שהוצב במהלך שירות באוויר הפתוח.האטרקציה העיקרית של ויוטס דזור היא מנזר נוראבנק (שתורגם מארמנית – “מנזר חדש”), שנוסד במאה ה- XIII.הבניין העתיק ביותר של המנזר – כנסיית סורב קראפט (מאות

 ה- IX-X) – ירד אלינו בחורבות. הכנסייה המרכזית של המנזר, הנושאת גם את שמו של סורב קרפט, נבנתה בשנים 1221-1227 מצפון לקודמתה. הקומפוזיציה המקושתת של המקדש עם קפלות צד דו קומתיות בפינות מעוטרת בקפידה. בשנת 1275, הקבר של משפחת אורבליאן, שנקרא גם סורב גריגור, הוצמד לצד הצפוני של המקדש הראשי על ידי האדריכל סירנס. זהו מבנה מלבני צנוע עם אפסיס מזבח חצי עגול, מעוטר בחצ’קרים ותמונות תבליט של יונים. בכנסיית סורב קרפט היה אולם מבנה, שנבנה מחדש על ידי האדריכל המומיק מומיק לאחר רעידת האדמה של 1321. הוא קיבל כיסוי חדש בצורת אוהל אבן ענק, המדמה את גג העץ של בית העם. גומחות עמוקות עם חצ’קרים, רצפה מכוסה מצבות (ביניהן בולטת מצבתו של לוחם המתואר בדמות אריה), גג ירך סקוואט נטול עיטורים מעניקים לחלל הפנים המוארים באפלולית