לאחר דעיכה מסוימת במאה השישית, חלה התעוררות בספרות הארמנית במאה השביעית ובראשית המאה השמינית – חרף התנאים הקשים ששררו תחת שלטון הח’ליפות הערבית. ספרות תאולוגית, פיוטים דתיים של אנניה שירקאצי והובאן אודזנצי – שנכללו בקובץ הפיוטים “שראקנוץ” – ממשיכים להיכתב ולהתפתח. הקתוליקוס קומיטס (615–628) וסטפנוס סיונצי יצרו שירה רוחנית מרשימה ועמוקה. במאה השביעית, סופרים והיסטוריונים מוכשרים ממשיכים את מסורת המאה החמישית. כתבי סבאות, מובסס קאהנקטוואצי, הובאן ממיקוניאן וגוואנד מהווים מקור חשוב לידיעות על ביזנטיון, פרס, אלבניה הקווקזית וגאורגיה. “ההיסטוריה” של סבאות מתארת את מסעות הקיסר הביזנטי הרקליוס (ארמני במוצאו) בפרס, את שחרור “עץ האדון” והשבתו לירושלים, ואת דמויות כמו סמבט בגרטוני, מושג ממיקוניאן, תיאודורוש ראשטוני (ששימש אב-טיפוס לדמות קֶרי טורוס באפוס “דוד מסאסון”), וכן את הסיפור על חוסרו ושירין, שהפך ליסוד ביצירות מזרחיות רבות (כגון של ניזאמי ונוואי).”ההיסטוריה של האלבנים הקווקזיים” מאת מובסס קאהנקטוואצי היא המקור היחיד לתולדות עם זה. היא כוללת גם את השריד היחיד לספרות חילונית מאותה תקופה – “קינה על מותו של הנסיך ג’וואנשר” מאת דאווטק קרטוך, משורר ורֵטור בחצר מלך האלבנים. היצירה כתובה כאקרוסטיכון בן 36 בתים – כמספר אותיות האלפבית הארמני – ומתארת נסיך מבריק ובקי במדעים.”ההיסטוריה של טארון” מאת הובאן ממיקוניאן שופעת סיפורים אפיים ואגדות, ומספרת על מאבק עז נגד שלטון פרס, גבורותיהם של מושג וווהן ממיקוניאן, והאגדה על שלושה אחים שייסדו את העיר קוארו – הד מוזר ל”סיפור הימים”.במאה השמינית, חיבר גוואנד את “ההיסטוריה של הח’ליפים”, העוסקת במאבק הארמנים בפולש הערבי – מקור חשוב להבנת תולדות המזרח.נציג חשוב של המדעים והפילוסופיה במאה השביעית הוא אנניה שירקאצי. הוא הותיר אחריו מורשת מדעית נרחבת בתחומי מתמטיקה, קוסמוגרפיה וגיאוגרפיה. ספרו “בעיות ופתרונות” הוא ספר הלימוד העתיק ביותר שהשתמר, וכולל לוחות חיבור, חיסור וכפל. הוא הגן על תאוריית כדוריות הארץ של תלמי, ודעותיו על תופעות טבע כמו מקור האור של הירח, יום ולילה, וליקויים – הקדימו את זמנו. במאה התשיעית, בולטים סיפורים על “הפטריארך הקדוש סהאק והוורדאפט משטוץ”, כמו גם פיוטים של חמאם ארוולצי וורדן אנצי – מהיוצרים הבולטים של שירת ההימנונים